על"ח 5262-08-15 משרד חיימסון סודאי ושות' נ' מדינת ישראל ואח'

1.לפנינו ערעור על החלטת מרכזת על פי חוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 (להלן ובהתאמה - המרכזת, החוק או חוק עבודת נשים) מיום 29.6.15, בה נדחתה בקשת המערער ליתן היתר לפיטורי המשיבה מס' 2 (להלן - העובדת).

2.רקע עובדתי והליכים

א.המערער הוא משרד עורכי דין, הכולל מחלקת גביה והוצל"פ.

ב.המערער העסיק את העובדת כפקידת גביה, החל מיום 1.9.14.

ג.העובדת הודיעה במקום העבודה כי היא בהיריון, במועד כלשהו לקראת סוף חודש מאי 2015 (הצדדים חלוקים בדבר המועד המדויק בו ההודעה נמסרה).

ד.ביום 7.6.15 המערער הודיע לעובדת על הכוונה לסיים את עבודתה.

ה.ביום 9.6.15 המערער פנה בבקשה להיתר לפיטוריה של העובדת. בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 29.6.15, לאחר שהמרכזת גבתה את גרסאות הצדדים וקיבלה ראיות לעיונה.

במסגרת ההחלטה נקבע, בין השאר, כי המרכזת לא שוכנעה בקיומה של שיחת שימוע שהתקיימה (לגרסת המערער) ביום 1.3.15, כמו כן לא שוכנעה כי נטילת הפסקות מרובות על ידי העובדת הביאה לסיום עבודתה בתקופה המוגנת וכי על פי הראיות שהוצגו לה, נקבע כי העובדת עדכנה על ההיריון לכל המאוחר ביום 31.5.15. עוד נקבע כי ביום 7.6.15 המערער הודיע לעובדת על הכוונה לסיים את העסקתה. בשים לב "לסמיכות הזמנים בין המועד הודעת העובדת בדבר הריונה למועד בו הודיע המעסיק לעובדת על הכוונה לסיים העסקתה, ומשלא נמצא כי אירע אירוע מכונן במועד בו הוחלט לסיים העסקת העובדת", המרכזת מצאה כי ההיריון היווה גורם בהחלטת הפיטורים.

עוד הוסיפה המרכזת וקבעה כי "גם אם אקבל את גרסת המעסיק כי נתוני הגבייה של העובדת לחודש מאי היו נמוכים, לא שוכנעתי כי ניתנה לעובדת הזדמנות כנה ואמיתית להוכיח את תפקודה, ככל שנדרש, לאחר שעדכנה בדבר הריונה. בנסיבת כפי שהובאו לעיל ובשים לב להוראות ותכלית חוק עבודת נשים, בהן לא שוכנעתי בגרסת המעסיק כי העיר לעובדת בדבר תפקודה או התנהלותה, ולכן לא ניתנה לעובדת הזדמנות כנה ואמיתית לשפר את תפקודה או התנהלותה, ואף נמצא כי המעסיק הודיע לעובדת על הכוונה לסיים את העסקתה בסמוך ולאחר שהעובדת הודיעה על הריונה, ולפיכך נמצא כי הפיטורים קשורים להיריון".

על כן נדחתה הבקשה להתיר את הפיטורים.

ו.הודעת ערעור על החלטת הממונה, לפי סעיף 13ד' לחוק עבודת נשים, הוגשה ביום 4.8.15 ובשים לב למהות ההליך ומועד הלידה הצפוי, נקבע כי הערעור ישמע מיד בתום פגרת בתי המשפט.

3.להלן תמצית טענות המערער:

א.המערער ביקש לפטר את העובדת ללא קשר להיריון, עוד בטרם הודיעה על ההיריון ושיחה בעניין קוימה עוד ביום 1.3.15. כיוון שלא היה שיפור בעבודתה, היא זומנה לשיחה נוספת ביום 7.6.15.