על"ח 5239-10-14 מזי נ' שירות התעסוקה

לפנינו ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, (להלן: "החוק") על החלטת ועדת הערר שליד שרות התעסוקה מיום 15.9.14 (להלן: "הועדה").

הוועדה דחתה את עררו של המערער וקבעה, כי המערער הופנה לעבודה כעובד כללי, וכי הועדה התרשמה כי לא היה מעוניין לקבל את העבודה, וכי המערער אשר לא פעל בתום לב ובמאמץ סביר לקבל את העבודה, הכשיל עצמו מלהתקבל לעבודה.

תמצית טיעוני המערער: 

• טעתה הועדה, כאשר פירשה את אמירותיו ומעשיו של המערער כסירוב והכשלה בקבלת העבודה, וכי אף מבחינה לשונית, לא ניתן לפרש את שאלת השכר כסירוב והכשלה בקבלה לעבודה. 

• טעתה הועדה כאשר לא נתנה למערער הזדמנות לקיים ראיון, וכי התשובה שאינו מתאים, ניתנה לו כבר בשיחת הטלפון, ופעם שניה ברגע שהציג עצמו בכניסה לעסק.

• טעתה הועדה עת קבעה, כי דרישת השכר לא היתה פרופורציונאלית לאופי התפקיד, בזמן שועדת הערר בעצמה לא יודעת מה אופי התפקיד ושעות העבודה הנדרשות, שכן עבודת סבלות אינה עבודה קלה.

• סביר שאדם המגיע למקום עבודה ינהל, בין היתר, משא ומתן על השכר אותו הוא עתיד לקבל, והשכר אותו ביקש המערער כפתיחה למשא ומתן הינו השכר הממוצע במשק, כפי שפורסם ע"י המוסד לביטוח לאומי, וזה שכר שיכול לאפשר לו להתקיים בכבוד.

• המערער טוען, כי עשה מעשה כן וסביר, בהתייצבותו לעבודה אצל המעסיק, למרות שלא זומן לראיון, ובעובדה כי לא סירב לקבל עליו את העבודה המוצעת, ובשל העובדה כי ענה לכל שאלותיו של המעסיק באופן אמיתי וכנה.