על"ח 48712-11-15,"ח 48713-11-15

1.על המערערות, שהנן שתי חברות שבניהולן מוסך ומצויות בבעלות אותם בעלי מניות, הוטלו עיצומים כספיים מופחתים בסכומים של 64,332 ₪ בגין הפרת הוראה מחוק הגנת השכר הנוגעת להעברת ניכויים משכרם של העובדים ליעדם, וכן 42,888 ₪ בגין אי תשלום שכר מינימום, וזאת מכוח החוק להגברת האכיפה של דיני עבודה התשע"ב 2011 (להלן: "החוק").

המערערות הגישו עררים על ההחלטות להטיל עליהן את העיצומים הכספיים, ובמקביל ביקשו לעכב את ביצוע תשלומו של העיצום עד להכרעה בערר.

ביום 01/10/15 התכנסה ועדת ערר מכוח החוק (להלן: "הוועדה"), דנה בבקשות לעיכוב הביצוע והחליטה לדחות את שתיהן.

מכאן הערעורים אשר בהסכמת הצדדים נדונו במאוחד.

2.עיון בהחלטות הוועדה מושא ערעורים אלה, שלשונן כמעט זהה, מראה כי אלה הושתתו על השיקולים והנימוקים הבאים –

א.ההלכה היא כי הזוכה זכאי למימוש זכייתו, ועיכוב ביצוע הוא החריג.

במקרה זה לא התרשמה הוועדה שמדובר בנסיבות חריגות המצדיקות עיכוב הביצוע.

ב.הוועדה לא התרשמה שסיכויי הערר להתקבל גבוהים.

ג.המערערת-המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית מספקת להוכחת טענותיה בדבר הנזקים הבלתי הפיכים שייגרמו לה ככל שישולם העיצום, וגם לא הוגש תצהיר לתמיכה בבקשה.

משכך לא הוכח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערת.