על"ח 44316-07-16

1.לפני ערעור לפי סעיף 21 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011 (להלן:"החוק") על החלטת ועדת הערר לעיצומים כספיים מיום 22.6.2016 (ערר 69/16) (להלן: "החלטת הוועדה").  

2.על המערערת, שהינה חברה המפעילה רשת מאפיות המונה שבעה סניפים, הוטלו בתאריך 19.3.2015 מספר עיצומים כספיים (רובם הוסדרו או בוטלו בהחלטת הממונה לעיצומים כספיים מיום 17.8.2016, נספח ד' לערעור המתוקן).

3.ענייננו בעיצום כספי, אחד מבין העיצומים שהוטלו על סך 35,740 ₪ (נומינלי), אשר הוטל בגין הפרת הוראה המנויה בפריט 10 בחלק ג' בתוספת השניה לחוק - אי תשלום שכר מינימום לעובדת (להלן: "העיצום הכספי").

4.המערערת, באמצעות רואה החשבון מטעמה (מר מוסא ג'ריס), הגישה בתאריך 19.4.2015, השגה על ההחלטה באשר להטלת העיצום הכספי. מספר ימים קודם לכן פנה רואה החשבון למשיבה בבקשה לקבלת חומר החקירה, לבקשתו זו צירף ייפוי כח מיום 17.6.14 (נספח ד' למסמכי המשיבה).

5.בתאריך 8.5.2015 נשלחה לרואה החשבון, בדואר רשום, החלטת הממונה על העיצומים הכספיים, ובה נדחתה ההשגה (להלן: "החלטת הממונה"). על פי אישור המסירה (נספח ו' למסמכי המשיבה) החלטת הממונה התקבלה במשרדו של רואה החשבון באותו היום. אין חולק כי החלטת הממונה לא נשלחה למערערת עצמה.

6.בתאריך 22.5.2016, בחלוף כשנה מיום החלטת הממונה בהשגה, הגישה המערערת באמצעות בא כוחה-עו"ד לירן שקד, ערר על החלטת הממונה בצירוף תצהיר של רואה החשבון. לערר צורפה בקשה לארכת מועד להגשת הערר.

לטענת המערערת בבקשה, כאשר התקבלה אצל רואה החשבון החלטת הממונה במאי 2015, טעה ולא זיהה את דבר הדואר כמכתב החלטת הממונה הדוחה את ההשגה אלא סבר כי מדובר באישור על עצם הגשת ההשגה. בשל כך לא עדכן את המערערת בדבר ההחלטה. טעות זו התגלתה אצלו רק ביום 9.5.16 (לאחר שהמערערת קיבלה דרישת תשלום מהמרכז לגביית קנסות).

7.בתאריך 22.6.2016 התכנסה ועדת ערר אשר דנה בבקשה להארכת המועד להגשת הערר, הועדה דחתה את הבקשה לארכה, ומשכך לא פנתה לדון בערר לגופו, ומכאן הערעור שלפנינו.

8.בדיון שהתקיים ב- 15.12.2016, הוגדרה השאלה שבמחלוקת בין הצדדים - האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה, אשר ראתה את רואה החשבון "כמיופה כח" של המערערת לצורך המצאת החלטת הממונה בהשגה.