על"ח 41486-12-15

1. לפניי ערעור על שתי החלטות מיום 21.4.2014 של ועדת הערר על פי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט – 1959 אשר דחו את הערר בנימוק שהמגבלה שקבעה הוועדה הרפואית (להלן– הוועדה) אינה מונעת מהמערערת לעבוד בעבודות אליהן הופנתה.

2. השתלשלות העובדות הרלוונטיות לעניינינו – 

א. בחודש ינואר 2015, ועדת כושר קבעה כי למערערת מגבלות רפואיות כלהלן – "ללא הרמת משאות מעל 15 ק"ג וזאת בשל מגבלה בשרירים ובעצמות".

ב.המערערת נשלחה לשתי עבודות. האחת, ביום 16.2.2015 לעבודה אצל יהודית טופיקאן לתפקיד מטפלת בילדים והשנייה, ביום 17.2.2015, לעבודה כמטפלת בנעמ"ת.

ג. באשר להפנייה הראשונה, המערערת יצרה קשר טלפוני עם המעסיקה וסיפרה על בעיותיה הרפואיות. ובאשר להפנייה השנייה, המערערת לא יצרה קשר עם המעסיקה בטענה שהעבודה לא מתאימה לה מבחינה רפואית.

ד. המערערת הגישה ערר על כל אחת מההחלטות לרשום לה סירוב והוועדה דנה בכל ערר בנפרד. רק לאחר שהוועדה הפנתה את המערערת לוועדת כושר נוספת וקיבלה מסקנותיה, דחתה היא את העררים בנימוק -

"המגבלה שנקבעה אינה מונעת מהעוררת לעבוד כמטפלת בילדים. המערערת הופנתה לעבודה מתאימה. העוררת בדבריה למעסיקה יצרה תנאים לאי קבלה לעבודה, הכשילה את קבלתה לעבודה".

3.טענות המערערת בתמצית – 

א. המערערת הופנתה לעבודות שאינן מתאימות למגבלותיה הרפואיות.

ב. החלטת הוועדה הרפואית, בשתי פעמים שונות, הייתה כי המערערת מתאימה לכל עבודה ללא הרמת משאות מעל 15 ק"ג.

ג.המערערת הופנתה לעבודה עם ילדים –כמטפלת.

ד.על פי המסמכים הרפואיים שבידי המערערת, היא סובלת מבעיות בכתפיים וברגליים ואף מטופלת באמצעות זריקות.