על"ח 38174-12-15

1.לפניי בקשת המשיבה לסילוק הערעור על הסף בשל היעדר סמכות עניינית.

טענות הצדדים 

2.המשיבה טענה כי הליך זה עוסק בתקיפת החלטת הממונה על עיצומים כספיים במשרד הכלכלה מיום 22.10.2015 (להלן: הממונה), כאשר בהתאם לסעיף 7 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011 (להלן: החוק) החלטת זו נתונה לביקורת שיפוטית של ועדת ערר ולא של בית הדין.

המשיבה הודיעה כי היא מסכימה שהמועד הקובע להגשת הערר לוועדת הערר ייגזר מהתאריך שבו הוגש הערעור לבית הדין.

3.מנגד טענה המערערת כי הערעור הוגש לבית הדין בטעות מכיוון שסברה כי החלטת הממונה היא החלטה בערר, אשר הוגש אליה עקב טעות במקום לוועדת הערר. בנסיבות אלה הודתה המערערת כי מוצו ההליכים בתיק וכי במקביל להגשת התגובה היא מגישה ערר לוועדת הערר שיכלול הסבר אודות נסיבות הגשתו במועד זה.

המערערת ביקשה כי יוקפאו ההליכים בהליך, כי הדיון הקבוע ליום 25.2.2016 יידחה וכי אם יתקבל הערר לדיון תוגש בקשה למחיקת הערעור.

הכרעה

4.סעיף 7 לחוק קובע כי "מעסיק או מזמין שירות רשאי להגיש ערר על החלטת הממונה שניתנה בעניינו לפי סעיף 7 או לפי סעיף 15(ג), לפני ועדת ערר כאמור בסעיף 19, בתוך 14 ימים מיום שנמסרה לו; ועדת הערר רשאית, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על 14 ימים".

5.יצוין כי בהתאם לסעיף 21 לחוק ניתן להגיש ערעור על החלטת וועדת הערר לבית הדין האזורי בתוך 45 ימים ממועד שנמסרה לו ההחלטה.

6.כאמור, המערערת הגישה ערעור על החלטת הממונה ולא על החלטת וועדת הערר. לפיכך, בהתאם לסעיף 17 לחוק תקיפת החלטת הממונה צריכה להיעשות באמצעות הגשת ערר לוועדת הערר.

7.בנסיבות אלה, יש לקבל את הבקשה ולהורות על דחיית הערעור בשל היעדר סמכות עניינית.