על"ח 25269-01-16

1. לפניי ערעור על החלטה מיום 29.11.2015 של ועדת הערר על פי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט – 1959, אשר קבעה שלא הייתה סיבה מוצדקת לאי הגעת המערער לראיון העבודה אליו הופנה (להלן – הוועדה).

2. השתלשלות העובדות הרלוונטיות לעניינינו-

א.ביום 12.8.2015 התייצב המערער בשעה 08:53 בלשכה ברהט ונתבקש להגיע, באותו היום, בשעה 12:00 לראיון עבודה כמרכיב רהיטים.

ב.המערער לא הגיע לראיון העבודה בטענה שאשתו מאושפזת בבית חולים סורוקה.

ג.ערר שהגיש המערער על ההחלטה לרשום לו סירוב נדחה בנימוק –

"העורר קיבל הפניה לראיון עבודה בתאריך 12/8. העורר לא הגיע לראיון בטענה כי היה עם אשתו בבית חולים באותם ימים. העורר הציג אישור על אשפוז בין התאריכים 9/8 ועד ליום 16/8. האם אשפוז של כשבוע ימים הינו סיבה מוצדקת לאי הגעה לראיון עבודה? מכלל הנסיבות עולה כי אין המדובר בסיבה מוצדקת שכן על העורר היה לפנות מזמנו כשעה עד שעתיים ולהגיע לראיון העבודה. מהנסיבות עולה כי העורר כשל בחובתו להפגין זמינות לעבודה ולא הפגין את הרצינות הראויה להשתלב בשוק העבודה. על אף העובדה כי אשתו הייתה מאושפזת בבית חולים הרי שיציאה לשעתיים ראיון אין בה בכדי לפגוע במצבה הרפואי של אשתו. מכל המפורט לעיל עולה כי דין הערר להדחות".

ד.מכאן הערעור מושא פסק הדין.

3.טענות המערער בתמצית –

א. המערער לא זלזל בראיון או בזימון שקיבל לראיון.

ב.המערער עדכן את לשכת התעסוקה כי אשתו מאושפזת בבית חולים סורוקה בשל הסתבכויות בהריון.

ג.המערער הציג ללשכת התעסוקה מכתב שחרור מבית החולים המצביע על אשפוז האישה בתאריכים 9.8.2015 עד 16.8.2015.