על"ח 23853-09-15

1.לפניי ערעור על החלטת ועדת ערר שליד שירות התעסוקה, מיום 28.5.15, אשר דחתה את בקשת רוית אסייג, המערערת (להלן – המערערת) לבטל את הסירוב שנרשם לה ביום 25.5.15 (להלן – הוועדה).

2.השתלשלות העובדות הרלוונטיות לעניינינו – 

א.המערערת, בת 30, הופנתה, ביום 18.5.15, לעבודה כנציגת מכירות טלפונית.

ב.לאור דבריה של המערערת, עוד באותו יום חלה בנה ועל כן נבצר ממנה ליצור קשר עם המעסיק, ועל כן נרשם לה סירוב.

ג.ערר שהגישה המערערת על ההחלטה לרשום לה סירוב נדחה בנימוק –

"העוררת קיבלה הפנייה לעבודה במשרת אם. העבודה מתאימה לנתונים האישיים שלה. העוררת סירבה להתחיל לעבוד מסיבות לא מוצדקות. טיפול בילד אינו סיבה מוצדקת לקבל טענותיה. החוק קובע כי העוררת מחוייבת להיות זמינה לכל עבודה היא נכשלה בכך. הוועדה הסבירה לעוררת חובתה ע"פ החוק. על כל הכבוד למצבה הכלכלי של העוררת הרי שלא ניתן לאשר לה תשלום אבטלה ללא שיתוף פעולה מינימלי מצידה. דין הערר להידחות".

ד.מכאן הערעור מושא פסק הדין.

3.טענות המערערת בתמצית – 

א.ביום ההפניה קיבלה המערערת שיחת טלפון ממטפלת המעון בו נמצא בנה בן השלוש וחצי אשר הודיעה לה כי בנה אינו חש בטוב וכי עליה להגיע ולקחת אותו הביתה.

ב.המערערת התקשרה לפקידה מטעם המשיב והודיעה לה שלא יעלה בידה לתאם מועד פגישה עם המעסיק המיועד במסגרת הזמן שהוקצב לה, נוכח העובדה שבנה הקטן חולה.

ג.הפקידה הודיעה שאם לא תיפגש עם המעסיק המיועד ירשם סירוב.

ד.ביום 25.5.15 המערערת התייצבה בלשכה ואז נודע לה שהינה מוגדרת כ"מסורבת לעבודה".

ה.במסגרת הערר שהגישה, ציינה המערערת את הקשיים הכרוכים במצב בו עליה לדאוג לטיפולם של ילדיה הקטינים וביניהם הקושי במציאת מסגרת מתאימה עבור ילדיה בזמן שהיא נדרשת לצאת לעבודה.

ו.כל האמור בכתב הערר לא היווה את הסיבה שבעטיה לא נפגשה המערערת עם המעסיק המיועד כפי שנדרשה לעשות "תוך 24 שעות"על ידי פקידת ההשמה. הסיבה היחידה היתה הצורך לטפל בבנה החולה.