על"ח 15097-11-14 רוקח נ' שירות התעסוקה

1.לפניי ערעור על החלטה מיום 21.10.13 של ועדת הערר לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט – 1959, אשר קבעה כי המערער סירב לעבודות אליהן הופנה ביום 24.7.13 וביום 11.8.13 (להלן – הוועדה).

2.העובדות הרלוונטיות הינן – 

א.המערער רשום אצל המשיב במדור הבטחת הכנסה.

ב.ביום 21.5.13 קבעה ועדה רפואית, בעניינו של המערער, כי למערער מגבלות רפואיות לעבודה כלהלן – "עבודות ללא מאמץ גופני קשה, ללא הרמת משאות מעל 10 ק"ג".

ג.למערער נרשם סירוב בגין הפנייה מיום 24.7.13 לעבודה כנציג שימור לקוחות מהטעם שהמערער, אשר היה בראיון עבודה והתקבל, לא התייצב לעבודה בטענה כי לא יצרו עמו קשר לצורך קביעת מועד תחילת ההעסקה.

ד.למערער נרשם סירוב בגין הפנייה מיום 11.8.13 לעבודה בפרוייקט הסברה להפרדת פסולת מהטעם שהמערער לא התייצב לעבודה בטענה כי אופייה אינו תואם את מצבו הרפואי.

ה.בגין שני הסירובים כאמור – האחד מיום 24.7.13 והשני מיום 11.8.13, הגיש המערער ערר לוועדה.

ו.ועדת ערר שהתקיימה ביום 21.10.13, בהתייחסה לסירוב מיום 24.7.13, קבעה–

"לאחר שהוועדה שמעה את הצדדים וטיעוניהם היא קובעת כי הסירוב נרשם כדין מהנימוקים הבאים:

א.העורר הופנה לעבודה מתאימה על פי קביעת הוועדה הרפואית.

ב.העורר התקבל לעבודה אולם לא ניסה ליצור קשר עם המעסיק ולברר מתי הוא אמור להתחיל לעבוד. נהפוך הוא, על פי גרסת המשיבה שהיתה מהימנה עלינו לאור מכלול הטענות שהובאו בפני הוועדה, העורר נמנע מלענות לשיחות טלפון מהלשכה, טוען לבעיות רפואיות ולא עושה שום מאמץ כן וסביר על מנת להתחיל לעבוד.

ג.ככל שהעורר היה מעוניין להתחיל לעבוד, הוא היה מתקשר למעסיק או ללשכה והיה מברר מתי עליו להתייצב במקום עבודתו החדש.

ד.העורר הינו בחור צעיר (33) ורשום במדור ה"ה מזה 7 חודשים.

לאור האמור לעיל יש לדחות את הערר".