על"ח 13653-09-14.12

1.לבית-הדין הוגש ערעור מר אליחי שחל כנגד החלטות ועדת הערר של שירות התעסוקה מיום 13.4.14 ו- 18.6.14.

2.המערער טען בערר בפני הוועדה כי הרישום בטופס ההפניה בו נרשם הסימן "X" ליד המילים סירב לקבל את העבודה אינו נכון. המערער טען כי באותו טופס נרשם אף "X" כי אינו מתאים לעבודה וכן נרשם שרוצה לעבוד רק במוסיקה. ולכן הכפילות מעידה על כך שלא סרב לעבודה אלא רק נמצא לא מתאים.

הוועדה ביום 13.4.14 דחתה את הערר למרות שהמערער טען בערר כי לא אמר שמעוניין לעבוד רק במוסיקה, אך כתב בכתב הערעור את שאמר בפני המעסיק, היינו, את ניסיונו המקצועי.

3.בעקבות החלטת ועדת הערר פנה המערער למקום בו נערך הראיון באמצעות מכתב ב"כ ודרש כי הרישום בטופס ההפניה יתוקן. על כן הוציא המעביד מכתב מיום 20.5.14 אל לשכת התעסוקה בה נרשם כי המערער נמצא כלא מתאים ולא התקיים סירוב מצידו לעבודה המוצעת.

בעקבות מכתב זה פנה המערער במעין ערעור/עיון נוסף לוועדה והוועדה התכנסה ודנה בעניין המכתב וקבעה כי כבר ניתנה החלטה בעניינו וקיימת לו זכות הערעור לבית-הדין.

הערעור הוגש ביום 5.9.14 באיחור ממועד קבלת החלטת הוועדה.

4.הצדדים הוסיפו טענו בפני בנוסף לטיעונים שהוגשו ע"י הצדדים בכתב לבית-הדין.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, את נימוקי הוועדה בהחלטתה ביום 13.4.14 והמסמכים שהוגשו, אני סבורה כי דין הערעור להידחות וזאת ממספר טעמים.

א.המערער הגיש ערעורו באיחור ניכר לבית-הדין שכן היה עליו להגיש הערעור על החלטת הוועדה מיום 13.4.14 בתוך 60 יום.

זאת ועוד, לא ניתן לראות בהחלטה מיום 20.5.14 החלטה נוספת בעניינו של המערער אלא לכל היותר החלטה פרוצדורלית המסבירה כי למערער הדרך לפנות לבית-הדין.

ב.למרות טענת ההתיישנות, אני סבורה כי אכן בתום לב פנה המערער אל הוועדה ועל כן יש לראות בערעור לוועדה כערעור שהוגש לבית-הדין.

ג.לגופו של טיעון, אני סבורה כי יש לקבל את טענות המשיב כי הסירוב נעשה כדין.