על הפרמטרים בקביעת מתחם העונש ההולם בעבירת תקיפת אסיר על ידי סוהר ועוד

א.   כתב האישום

1.  כנגד הנאשם הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים. באישום הראשון, מיוחסת לנאשם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין). על פי עובדות האישום הראשון, הנאשם שימש ככלאי בכלא איילון וביום 23.3.09 נכנס למשרדו עצור בשם איברהים מוחסין (להלן: איברהים) וביקש ממנו לעבור לתא אחר. הנאשם ביקש מאיברהים לבוא ביום שלמחרת והאחרון החל לקלל את הנאשם. בתגובה, הנאשם תקף שלא כדין את איברהים בכך שהיכה אותו, דחף אותו וגרם לנפילתו על הרצפה ובעודו שוכב על הרצפה, היכה בו הנאשם באגרופיו, בבטנו ובצלעותיו. עקב תקיפת הנאשם, נותרו סימנים אדומים על פניו, בטנו וגבו של איברהים.

2.         באישום השני, מיוחסת לנאשם עבירה של ניסיון הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין. על פי עובדות האישום השני, בתום האירוע נשוא האישום הראשון, הובהל איברהים לחדר הביקורים. באותה עת, שימשה אלינור שיאחי (להלן: אלינור) כעובדת סוציאלית בכלא איילון וניגשה לאיברהים שהיה נסער ובוכה. איברהים אמר לאלינור "ראית מה עשה לי" קילל את הנאשם ואיים שהוא יחמם שמן רותח על פלטה וישרוף את הנאשם וכי הנאשם לא יצא מהכלא חי. הנאשם התקשר טלפונית אל אלינור ושאל אותה אם היא פנתה לקצין המודיעין של הכלא, בשם עודד (להלן: עודד) ודיווחה לו על האירוע נשוא האישום הראשון. אלינור השיבה בשלילה ובתגובה אמר לה הנאשם שהעצור סיפר לו שהיא הלכה לקצין המודיעין. אלינור אמרה לו שהיא דיווחה על איומי איברהים ליצחק (איציק) שרעבי (להלן: איציק), ששימש כמש"ק מודיעין בכלא איילון. הנאשם ביקש מאלינור שתרשום מזכר לגבי איומיו של איברהים ושתעביר את המזכר לידי עודד, ואלינור עשתה כדבריו. בדרכה אל עודד, פגשה אלינור בנאשם אשר אמר לה שאיברהים סיפר לו שהיא דיווחה לעודד על מה שהיה. אלינור הכחישה דברים אלה והנאשם ניסה להדיחה שלא למסור הודעה בחקירה על פי דין באומרו לה "לא ראית כלום, תגידי רק שהוא איים עליי".

3.         הנאשם כפר בשני האישומים ונשמעו הראיות. בתום שמיעת הראיות הנאשם הורשע בשתי העבירות האמורות שיוחסו לו בכתב האישום.

ב.         תסקיר שירות המבחן

4.         מתסקיר שירות המבחן עולה שהנאשם נשוי ואב לארבעה ילדים ולאחר תום שירותו הצבאי, גויס לעבוד בשירות בתי הסוהר בשנת 1998 ועבד שם בתפקידים שונים ברציפות עד האירוע נשוא כתב האישום שבגינו פוטר מעבודתו. לנאשם אין עבר פלילי קודם ובמהלך כל השנים ניהל אורח חיים נורמטיבי שסבב סביב משפחתו ועבודתו. מתסקיר שירות המבחן עולה שהנאשם אינו לוקח אחריות על מעשיו בשני האישומים ועדיין עומד על כפירתו כפי שנמסרה לבית המשפט בטרם תחילת שמיעת הראיות בתיק. כמו כן, להערכת שירות המבחן, רמת הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד הינה נמוכה. בסופו של יום, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו ולא המליץ על ביטול ההרשעה, כפי שביקש הנאשם והמליץ להסתפק במאסר על תנאי מרתיע וקנס כספי.

ג.         טענות הצדדים

5.         המאשימה טענה בתמצית כדלקמן:

א.      המאשימה הדגישה את הפגיעה באינטרס החברתי המוגן מהעבירות בהן הורשע הנאשם, לרבות החובה של מי שאמונים על אכיפת החוק לקיימו בעצמם ולא לעשות שימוש לרעה בסמכויות הרבות שהופקדו בידיהם בנאמנות.

ב.       כל אחת מהעבירות שבוצעה על ידי הנאשם, הן תקיפה והן הדחת עד בחקירה, יש בה אינטרס חברתי מוגן העומד בפני עצמו.