על הדייג לפנות את הצריף בו מתגורר אשר נמצא בשטח הנמל.

התובעת היא חברה ממשלתית שהוסמכה על פי דין להיות חברת נמל שתפעיל את נמל אשדוד לפי חוק.

הנתבע הוא דייג במקצועו אשר מתגורר בצריף הנמצא ברציף הדיג בנמל.

על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע פלש לשטח המהוה חלק מרציף הדיג בנמל, בנה על הרציף את הצריף ומתגורר בו, ללא היתר, תוך הסגת גבול ובניגוד גמור להוראות כל דין.

עוד טוענת התובעת בכתב התביעה כי שהותו של הנתבע שלא כדין בשטח הרציף, על מיטלטליו, מהווה מפגע בטיחותי ובריאותי, ועולה כדי מטרד.

התובעת פנתה לנתבע במכתב, בו דרשה ממנו לסלק את ידו לאלתר משטח הרציף, אך הנתבע סירב לקבל את המכתב ולפיכך הוא הודבק על דלת הרציף בו מתגורר הנתבע.

התובעת מבקשת מבית המשפט לחייב את הנתבע לסלק ידו משטח הרציף.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר והנתבע לא הגיש בקשה למתן רשות להתגונן. לפיכך, ניתן נגד הנתבע פסק-דין, בהעדר הגנה.

הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין. בתגובה לבקשה זו הודיעה התובעת, כי לפנים משורת הדין ונוכח היותה חברה ממשלתית המבכרת הכרעה בסכסוך לגופו של עניין, לאחר שיינתן לנתבע יומו בבית המשפט, היא מסכימה לביטול פסק הדין. לפיכך, פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, בוטל.

הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן בפני התביעה.

בבקשתו למתן רשות להתגונן, טען הנתבע כי הוא מתגורר במקום בהרשאה מאת התובעת ובהסכמה מפורשת מאת גורמי הנמל השונים. הסכמה זו, לטענת הנתבע, יצרה הסתמכות וציפייה אצלו וגרמה לו להשקיע השקעות רבות במקום, לטפחו ולבנות מקום מגורים, בית של ממש בעל ערך כלכלי.

הנתבע הוסיף וטען כי רציף מס' 9 חכור על ידי משרד החקלאות אשר הינו בעל זכות השימוש ברציף וכי משרד ממשלתי זה הרשה לו להתגורר במקום.

לטענת הנתבע, במהלך חודש דצמבר 1997, כתוצאה מרשלנות של גוררות נמל אשדוד, נגרם נזק בלתי הפיך לשתי ספינות הדייג שהיו בבעלותו באותה עת. על רקע זה, הובטח לו כי יוכל להתגורר במקום. הנתבע טען כי מדובר בהבטחה מנהלית שדי בה כדי ליצור הסתמכות וציפייה לגיטימיים מצידו, בפרט נוכח התקופה הארוכה וההשקעות ארוכות השנים אותם עשה בצריף בו הוא מתגורר.

לעמדת הנתבע, מגוריו ברציף הנמל נעשו בהרשאתה ובהסכמה המלאה של התובעת והתנהגותה של התובעת לאורך השנים יצרה אצל הנתבע הסתמכות וציפייה אשר הביאו אותו להשקיע השקעות רבות במקום, לטפחו ולבנותו כבית מגורים לכל דבר ועניין.

הנתבע טען כי השיהוי הרב בהעלאת טענות התובעת יוצר כלפיה מניעות והשתק ומרוקן מתוכן את טענתה בדבר העדר הסכמה של מי מנציגיה ליתן הכשר למגוריו של הנתבע בצריף.

לטענת הנתבע, התובעת מעוניינת לפנותו משיקולים כלכליים גרידא ולא מטעמי בטיחות או תברואה.

הנתבע טען בבקשתו להתגונן כי זכותו שלא להיות מפונה מביתו, היא זכות חוקתית המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ופינויו מרציף הדייג תביא אף לפגיעה נוספת בזכותו החוקתית לעסוק בעיסוק הדיג כחלק מחופש העיסוק.

לטענת הנתבע, אם יוחלט שעליו לפנות את מקום מגוריו, הרי שיש לעשות כן בכפוף לתנאים הבאים: (א) מתן ארכה סבירה לפינוי. (ב) העמדת מקום מגורים חילופי על ידי התובעת. (ג) מתן פיצוי כספי הולם בעבור השקעותיו ארוכות השנים בבית המגורים וכן פיצוי אשר יאפשר לנתבע להתקיים בכבוד בתקופת ההסתגלות.

בהחלטה שניתנה בבקשה למתן רשות להתגונן נקבע, כי המדובר ברשות אשר בוטלה כדין ואף חלף שיעור הזמן המתקבל על הדעת לשם סילוק ידו של הנתבע מן המקום. עם זאת, לנוכח השאלה, האם יש לקבוע כי פינויו של הנתבע מן המקום יהא בכפוף לתשלום פיצויים על ידי התובעת, ניתנה לנתבע הרשות להתגונן.

מטעם התובעת העידו העדים הבאים: