על בית המשפט לנמק גם החלטה שניתנה במענה לבקשה פשוטה למתן הוראות

השופט י' דנציגר:

1.       לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 29.7.07 בפש"ר 948/04 (בש"א 7146/04, כבוד השופט י' שפירא), אשר הורה על העברת הסכסוך בין המבקשת לבין המשיבים להליכי בוררות בזו הלשון:

"מורה על פתיחת הליכי הבוררות עם המשיבה 2."

העובדות

2.        המבקשת, בעלת זכויות בקרקע לבניה במתחם "ציפורי" במודיעין, התקשרה בהסכם בנייה עם חברת י. זקן ובניו מפעלי בנייה בע"מ (להלן - החברה), לבניית 110 יחידות דיור במסגרת הפרויקט האמור (להלן בהתאמה - הפרויקט וההסכם).

           סעיף 10 להסכם שכותרתו "בוררות" קבע כדלקמן:

"10. בוררות

10.1 כל חילוקי דעות שיתגלו בין הצדדים בקשר לחוזה ואשר אינם מסוג חילוקי הדעות אשר על פי החוזה נתונה הסמכות הבלעדית להכריע בהם בידי המפקח, או בידי האדריכל, יוכרעו בבוררות בפני בורר יחיד שיקבע בהסכמת הצדדים. לא הגיעו הצדדים לידי הסכמה בדבר מיהות הבורר תוך שלושים יום ממועד שאחד הצדדים ביקש למנותו, ימונה הבורר על ידי יו"ר לשכת עורכי הדין בישראל."

3.        החברה, אשר נקלעה לקשיים כספיים, הגישה לבית המשפט קמא בקשה להקפאת הליכים. ביום 20.2.03 ניתן צו הקפאת הליכים זמני בעניינה של החברה ורו"ח אילן שגב מונה כנאמן בהקפאת ההליכים (להלן - הנאמן).

4.        בסמוך לאחר מתן צו הקפאת ההליכים הזמני, לאחר תכתובות שהתנהלו בין המבקשת לבין הנאמן, הודיע בא כוח המבקשת לנאמן ביום 20.4.03 כי המבקשת החליטה להפסיק את ההתקשרות עם החברה ולבטל את ההסכם ביניהן. לבקשת הנאמן, ניתן ביום 6.5.03 צו מניעה זמני האוסר על המבקשת לסלק את ידיה של החברה מהפרויקט ואוסר עליה להתקשר עם קבלנים אחרים ביחס לפרויקט. בית המשפט קמא (כבוד השופטת מ' שידלובסקי אור) ביטל את צו המניעה הזמני ביום 10.6.03, הואיל והוא הגיע לכלל מסקנה לפיה אין מקום לכפות על המבקשת, באמצעות צו שיפוטי, את ההתקשרות עם החברה, שנקלעה לקשיי נזילות ונמצאת בהליך של הקפאת הליכים.

5.        לאחר ביטול צו המניעה הזמני כאמור, הגיש הנאמן המרצת פתיחה במסגרתה התבקש בית המשפט קמא ליתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשת אינה רשאית לבטל את ההסכם.

           ביום 17.11.03 הגיש הנאמן בקשה לתיקון כתבי טענות, באופן שלהמרצת הפתיחה האמורה תתווסף בקשה להעברת הסכסוך לבוררות ובדיון שהתקיים בבית המשפט קמא (בפני כבוד השופט ב' אוקון) ביום 25.12.03 נמחקה המרצת הפתיחה, לבקשת בא כוח החברה דאז, עו"ד שומרון. לבסוף, ביום 14.9.04 הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות, בהתאם לסעיף 307 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983 (להלן - הפקודה), בהסכמת בא כוח כונס הנכסים הרשמי, במסגרתה ביקש מבית המשפט קמא אישור לפתיחת הליכי בוררות בין החברה לבין המבקשת (להלן - הבקשה למתן הוראות).

6.        ביום 18.10.04 הגישה המבקשת את התנגדותה לבקשה האמורה, אשר התפרשה על פני עשרה עמודים וכללה תשעה עשר נספחים. במסגרת התגובה טענה המבקשת, בתמצית, כי הטענות בדבר הסכם הבוררות לא נטענו בהזדמנות הראשונה; כי החברה מושתקת מלטעון אודות קיומו של הסכם בוררות, לאחר שפנתה בתביעה לבית המשפט; כי למבקשת טענות תרמית כנגד החברה, אשר מנימוקים של טובת הציבור דינן להתברר בבית משפט ולא בהליך של בוררות; כי החברה לא הוכיחה במועד כי בכוונתה לעשות ככל שנדרש לשם בירור הסכסוך בהליך בוררות. לפיכך, טענה המבקשת כי יש לדחות את בקשת החברה. 

7.        ביום 29.6.07 נתן בית המשפט קמא החלטה שלשונה - "כמבוקש". לאחר שהמשיב 1 ביקש כי יבהיר את החלטתו האמורה, קבע בית המשפט קמא ביום 29.7.07 כי הסכסוך יועבר להליכי בוררות, מבלי שנימק את החלטתו, כאמור לעיל.

נימוקי הבקשה

8.        לטענת המבקשת, בית המשפט קמא כלל לא דן בטענותיה, כפי שהועלו בתגובתה לבקשה למתן הוראות, הגם שלדידה מדובר בטענות טובות לגופו של עניין כנגד העברת הסכסוך בינה לבין החברה להליכי בוררות, וממילא לא נימק את החלטתו. לטענתה, החלטה בלתי מנומקת זו מנוגדת לתקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות) ומשעה שהבקשה למתן הוראות לא הייתה מוסכמת עליה, מחויב היה בית המשפט קמא להכריע בטענות הצדדים ולפרט את נימוקי החלטתו.

9.        מוסיפה המבקשת וטוענת כי הגם שההחלטה ניתנה ביום 29.7.07, כשלוש שנים לאחר שהוגשה הבקשה למתן הוראות, היא מעולם לא התקבלה במשרדו של בא כוחה, עו"ד יוגב, שאף תמך טענה זו בתצהיר מטעמו. לטענתה, היא למדה על הבקשה לראשונה עת התקבל במשרדו של עו"ד יוגב ביום 30.10.07 מכתב ששלח המשיב 1, עו"ד שושני אשר מונה כמנהל המיוחד של החברה ולימים גם כמפרקה (להלן - המפרק), ליושב ראש לשכת עורכי הדין בעניין מינוי בורר בהתאם לסעיף 10 להסכם. לטענתה, ממכתב זה למדה לראשונה כי החלטתו המקורית של בית המשפט קמא בבקשה למתן הוראות ["כמבוקש" - י.ד.] ניתנה כבר ביום 29.6.07 ואילו ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה במענה לבקשה הבהרה שאותה הגיש המשיב 1.

           לבסוף, טוענת המבקשת כי לבית המשפט קמא הוגשו בשלוש השנים שחלפו מאז הוגשה הבקשה למתן הוראות מספר בקשות שונות, שלטענתה, כלל לא הייתה מודעת להגשתן.