עכו נ' אהרוני

החלטה

1.לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב מיום 24.6.09, אשר דחה בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד (להלן – החלטת בית משפט קמא).

בחנתי את הנטען בבקשה ובתגובה, ומסקנתי כי דין הבקשה להידחות.

2.לטענת המבקש, הטעם להארכת מועד נעוץ במסכת העובדתית שלאחר מתן החלטת בית משפט קמא. לטענתו, ביום 20.8.09 עתר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא (להלן – בקשת רשות הערעור), בה טען, בין היתר, כי "...לדידו...עומדת לו זכות ערעור מכח תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 על פסק הדין...אולם...ולמען הזהירות בלבד, מוגשת בקשת רשות ערעור. ככל שיידרש, יבקש לראות בבקשה זו כבערעור מכח תקנות 410א ו 398א לתקנות סדר הדין האזרחי..." (ההדגשה במקור – א.נ.ח). ביום 21.10.09 דחה בית המשפט (כב' השופטת צ'רניאק) את בקשת רשות הערעור, כשבהחלטה צויין: "למערער זכות ערעור על פסק הדין לפיכך ועפ"י הסמכות הנתונה לי בתקנה 406(א) לתקנות סד"א הבר"ע נדחית...".

המבקש הגיש בקשת הבהרה לבית המשפט, בה חזר ועתר לעשות שימוש בתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות), אולם בקשתו נדחתה על-ידי כב' השופטת צ'רניאק, שקבעה כי בית המשפט סיים מלאכתו.

3.כאמור, בחנתי את הנטען בבקשה, אולם לא ראיתי במפורט בה טעם המצדיק היעתרות למבוקש.

בקשת רשות הערעור הוגשה על-ידי המבקש באיחור – כחודשיים לאחר ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד.

גם אם נניח שעמדה למבקש הזכות להגיש ערעור על החלטת בית משפט קמא, הרי במועד הגשת הבקשה כבר איחר המבקש את המועד להגשת הערעור (בזכות).

לא למותר לציין, כי האמור הינו על פי הנטען בבקשת המבקש – בעוד שלפי גישת המשיב, ההחלטה הרלוונטית ניתנה על-ידי בית משפט קמא עוד באפריל 2009. עם זאת, ו"לטובת" המבקש, אלך לפי המפורט בבקשתו. אלא שגם כך, מגיעה אני למסקנה כי אין מקום להיעתר למבוקש, כאמור.

4.ודוק, מותב זה אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות כב' השופטת צ'רניאק, וממילא, אין אני נדרשת במסגרת החלטה זו, להכריע בסמכותו של בית המשפט לפי תקנה 410א לתקנות. עם זאת מצאתי להעיר, כי כל עוד לא הוגשה בקשת רשות הערעור במועד בו ניתן היה להגיש ערעור על החלטת בית משפט קמא – הרי שגם לא היה מקום לראות בבקשת רשות הערעור כערעור לפי תקנה 410א לתקנות. על רקע זה ניתן לקבוע, כי אופן התנהלותו של המבקש, היא זו אשר הביאה לדחיית בקשת רשות הערעור – מחדל זה לא הוסבר במסגרת בקשת רשות הערעור, כפי שגם בבקשה דנן לא הניח המבקש טעם סביר אשר בגינו לא הוגשה מלכתחילה בקשת רשות הערעור במועד. לפיכך, ובנסיבות בהן אין לפניי כל הסבר המתייחס לפרק הזמן ממתן החלטת בית משפט קמא ועד להגשת בקשת רשות הערעור – הרי שניתן לומר כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו בבקשות מסוג הבקשה דנן, ולא הניח לפניי טעם מיוחד המצדיק היעתרות לבקשה.

משכך דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הצורך אעיר כי אף מטעמי סיכויי הצלחת ההליך, לא ראיתי להיעתר למבוקש.

5.אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בגין הבקשה, בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתנה היום, י"ד טבת תש"ע, 31 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: