עכו זהר ואח' נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה תל אביב-יפו

1.  לפניי בקשה "דחופה" למתן סעד זמני בערעור (הגם שהיא הוכתרה אף כבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין), שבמסגרתה מבוקש כי בית המשפט יורה על מתן צו ארעי לעיכוב ההיתר לשימוש חורג שניתן למשיבים 4 ו-5 להפעלת גן ילדים בדירה שממוקמת בבניין בתל אביב (להלן: הבקשה).

           במסגרת פסק דין מיום 15.4.2018 (עת"מ 40469-12-17, כבוד השופטת העמיתה י' שטופמן) דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, עתירה שהגישו המבקשים כנגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל אביב (להלן: פסק הדין ו-ועדת הערר, בהתאמה). בית המשפט קבע כי אין הצדקה להתערב בהחלטת ועדת הערר (שלא מצאה לשנות מהחלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו (להלן: הוועדה המקומית)); ובהתאם לכך, ההיתר לשימוש חורג להפעלת גן ילדים שהוענק למשיבים 4 ו-5 נותר על כנו.

תמצית הרקע העובדתי הדרוש לעניין

2. במרכז הבקשה ניצב סכסוך משפטי מסועף בין המבקשים לבין המשיבים 4 ו-5, בעניין הפעלת גן ילדים בבניין ברחוב תל חי בתל אביב (להלן: הבניין ו-גן הילדים או הגן, בהתאמה). המבקשים הם הבעלים של חמש מתוך שבע דירות בבניין (להלן: המבקשים); בעוד המשיב 4 הוא הבעלים של דירת מגורים בקומת הקרקע של הבניין, והמשיבה 5 היא השוכרת של הדירה האמורה שמבקשת להפעיל בה את גן הילדים (להלן: הבעלים, הדירה ו-הגננת, בהתאמה). הבעלים והגננת, שמיוצגים יחד בהליך זה, יכונו יחדיו – המשיבים.

           עם השכרת הדירה לגננת, במועד שלא הוברר, החל לפעול בה גן הילדים; ומשנודע הדבר למבקשים, בשנת 2015, הם ניסו למנוע את הפעלתו. משנסיונות אלה לא צלחו, הגישו המבקשים תביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו שבמסגרתה ביקשו צו מניעה שיורה על סגירת גן הילדים וכן צו עשה שיורה על החזרת המצב לקדמותו; זאת על יסוד הטענה שפעילות גן הילדים גורמת להם מטרד קשה ובהינתן שהגן פועל ללא היתר. נוסף על כך, הגישו המבקשים בקשה למתן סעד זמני שימנע את הפעלת גן הילדים באופן מיידי (ת"א 46975-06-15). במסגרת ההליך הגיעו הצדדים לידי הסכמה שייתרה את הדיון בבקשה למתן סעד זמני, שבהתאם לה החל מתחילת שנת הלימודים העוקבת, בספטמבר 2015, יוצא צו מניעה האוסר על הפעלת גן הילדים בדירה; תוך שהובהר כי הבעלים (המשיב 4) רשאי לעתור בכל עת לביטולו של הצו, או לצמצום היקפו, במידה שיחול שינוי נסיבות משמעותי ורלוונטי (להלן: צו המניעה). הסכמות אלו קיבלו תוקף של החלטה ביום 14.7.2015 (כבוד השופט א' צימרמן). בהתאם לצו המניעה, גן הילדים אינו פועל מראשית חודש ספטמבר 2015.

3. במקביל להליך שהתנהל בבית משפט השלום, שכבר עתה יובהר כי עודנו תלוי ועומד, הגישה הגננת ביום 9.8.2015 בקשה לוועדה המקומית לקבלת היתר לשימוש חורג לשם הפעלת גן הילדים (להלן: הבקשה להיתר). ביום 30.3.2016 ניתן היתר כמבוקש לתקופה של חמש שנים בכפוף לתנאים מגבילים; ועם זאת ביום 11.9.2016 התקבל ערר על החלטה זו, על יסוד החשש שפעילות גן הילדים תגרום לבעיות תחבורה ברחוב. הגננת הגישה עתירה מנהלית נגד החלטת ועדת הערר, ואולם זו נמחקה בהסכמה בהחלטה מיום 8.2.2017 (כבוד השופט ש' שוחט, עת"מ 12325-11-16; להלן: העתירה הראשונה). במסגרת החלטה זו נקבע כי הוועדה המקומית תשוב ותבחן את הבקשה בהתאם ל"תכנית למסגרות חינוכיות לגיל הרך תא/4053" שפורסמה למתן תוקף בין לבין, שתכליתה לאפשר שימוש ופעילות מסגרות חינוך לגיל הרך בייעודי קרקע שונים ברחבי העיר תל אביב, וזאת על רקע מחסור משמעותי במסגרות כאלה בעיר (להלן: תכנית 4053 או התכנית).

           בהתאם להחלטה זו, עלתה הבקשה להיתר לדיון חוזר בוועדה המקומית, וביום 5.4.2017 לאחר שקיימה סיור במקום החליטה הוועדה לשוב ולאשרה; ובדיון משלים מיום 26.7.2017 חזרה ואישרה החלטה זו. המבקשים לא השלימו עם החלטת הוועדה המקומית והגישו ערר לוועדת הערר; ואולם זו הפעם החליטה הוועדה, ביום 23.10.2017, לדחות אותו. בהחלטת ועדת הערר נקבע כי לאחר שהתרשמה באופן בלתי אמצעי מהאזור שבו ממוקם הבניין, ובמיוחד לנוכח עמדת הגורמים המקצועיים הרלוונטיים, היא שוכנעה כי החלטת הוועדה המקומית סבירה ואין מקום להתערב בה. בהקשר זה צוין כי פעילות הגן לא תביא לחסימה מלאה של התנועה ברחוב ועל כן אין מניעה לאשר את ההיתר בכפוף למגבלות שנקבעו בהחלטת הוועדה המקומית; ובכפוף לכך שבחלוף שנה ממועד מתן ההיתר יבחן אגף התנועה את השלכות פעילות הגן על המצב התחבורתי ברחוב ויאשר כי לא חל שינוי בעמדתו והמלצותיו (להלן: ההחלטה השנייה של ועדת הערר). עתירת המבקשים נגד ההחלטה השנייה של ועדת הערר נדחתה על ידי בית משפט לעניינים מנהליים ביום 15.4.2018 (להלן: העתירה השנייה), ופסק דין זה הוא שעומד במוקד הערעור שהוגש והבקשה שצורפה לו.

4. למען תהא התמונה שלמה, יוער כי בחודש נובמבר 2017, לאחר שהתקבלה ההחלטה השנייה של ועדת הערר, הגיש הבעלים בקשה לביטול צו המניעה הזמני שניתן על ידי בית משפט השלום (שהוצא כזכור ביום 14.7.2015 על יסוד ההסכמות שאליהם הגיעו הצדדים). ויוער כי בקשה קודמת לצמצום היקף צו המניעה, נדחתה בהחלטה מיום 18.11.2015 (כבוד השופט א' צימרמן). הדיון בבקשה עוכב בהסכמת הצדדים עד לאחר שיינתן פסק דין בעתירה שהוגשה לבית משפט לעניינים מנהליים; וביום 17.5.2018 נקבע כי החלטה בבקשת הבעלים תתקבל לאחר שתינתן הכרעה בבקשה למתן סעד זמני שלפניי.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים

5. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה וקבע כי ההחלטה השנייה של ועדת הערר היא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה.