עכאוי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לאי כושר 8.10.13 מיום (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1החלטת הוועדה אינה מובנת ואין בה הסבר לעובדה שלאותה מערערת נקבעה עד ה-31/8/13 דרגת אי כושר בשיעור של 60% כאשר לפתע ללא שיפור במצבה הרפואי, על בסיס ביקור בית של אחות שאירע לאחר דיון בוועדה אשר הופסקה באמצעה בשל חוסר שיתוף פעולה - הופחתה דרגת אי הכושר לפחות מ-50%. הבדיקה של האחות שבוצעה בבית המערערת אינה משקפת את מלוא עבודות הבית, הערכה תפקודית כזאת מתבססת על שטחיות ביותר, לדוגמא להדליק כיריים, לקחת צלחת לשולחן, ללבוש שמלה, לפתוח ברז מים ולרחוץ את הידיים ולסדר מיטה.

2.2אין גם בדברים האלה כדי להגיע למסקנה אליה הגיעה האחות שהמערערת נמצאת כשרה לבצע את כל עבודות הבית בצורה מוחלטת ללא עזרה.

בנסיבות אלה וככל הנראה הוועדה לעניין אי הכושר עוד בדיון עצמו בו נכחה המערערת החליטה כבר בטרם שלחה אחות על גורלו של תיק זה.

2.3החלטת הוועדה חסרה הנמקה לא ברור באם הוועדה עיינה בכל המסמכים הרפואיים הרלבנטים כשלמערערת נקבעה דרגת נכות צמיתה בשיעור 56%.

3.טענות המשיב:

3.1הוועדה עשתה מלאכתה כראוי ולא רק זאת אלא שהגדילה לעשות וביקשה לבדוק את תפקודה של המערערת בסביבתה הטבעית עת שלחה את האחות לביקור בביתה בתאריך 23.9.13 והערכת הערכה תפקודית בתנאים האמיתיים בביתה.

3.2העובדה שקודם לוועדה קיבלה המערערת דרגת אי כושר זמנית בת 60% בהסתמך על נכות רפואית זמנית של 62% כשהנכות עיקרית היתה סכרת לא מאוזנת. לאחר הוועדה רפואית בה קיבלה נכות זמנית קיבלה המערערת נכות זמנית בת 60% לפי המלצת הרופא המוסמך. לאחר תום הזמניות נבדקה המערערת בשנית נכותה הרפואית הופחתה ל- 56% נכות יציבה ולאחריה נקבע כי המערערת לא איבדה 50% מתפקודה כעקרת בית.

3.3נציין כי אי הכושר הזמני נעשה על ידי רופא מוסמך פקיד שיקום ולא בבדיקת וועדה לעררים.

הוועדה ראיינה את המערערת התרשמה מחוסר שיתוף פעולה, הזהירה אותה ולאחר שזכתה בשיתוף פעולה חלקי, עצרה את הדיון וביקשה את ביקור הבית ולאחר מכן התכנסה עם קבלת הדוח וקבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושר תפקודה כעקרת בית.

פרוטוקול הערכת התפקוד שנעשתה על ידי האחות מקיפה, המערערת נבדקה בכל העבודות המקובלות בעבודת בית, הדוח מקיף, מציין מה יכולה המערערת לעשות, מה לא ולכן לא נפל פגם בהחלטת הוועדה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5.על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7.לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת האחות שבדקה את המערערת במסגרת ביקור פתע בביתה. ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערערת ורשמה ממצאיה בהתאם למסמכים שעמדו בפניה.

8.במסגרת ישיבתה מיום ה-8.1013 שמעה הוועדה את תלונות המערערת ובעלה (סעיף ג' לפרוטוקול), אשר ציינו, כי הסביבה עושה את כל הפעולות במקומה כי רוב שעות היום ישנה במיטה ובוכה הרבה. הכלה והגיסה מבשלות והילדים והבעל עוזרים. פוחדת מכוויות שקיבלה בעבר ונמנעת מפתיחת הגז. מטפולת על ידי פסיכיאטר ופסיכולוג שפוקדים אותה מידי שבוע. נטלה תרופות נגד דכאון אותם הפסיקה עקב סחרחורות.

9.הוועדה עיינה בכל המסמכים שבתיק לרבות תיקנכות כללי, מידע סוציאלי ובמסגרת ממצאיה (סעיף ו' לפרוטוקול), ציינה: