עירית תל-אביב-יפו נ' שפנרמן

פסק דין

בפני תביעה בסדר דין מהיר לביצוע שיק בסך שך 12,051 ₪.

השיק נמסר למניעת תפיסתו של רכב בהליכי גבייה שנקטה התובעת בגין חוב של בעלה של הנתבעת, מר יעקב גבאי. לטענת הנתבעת לא התקיים התנאי במסגרתו נמסר השיק וממילא שהטענות לחוב של מר גבאי בגין דוחו"ת חניה התיישנו.

תמצית העובדות

התובעת, עיריית תל אביב, אוחזת בשיק בסך 12,051 ₪ (להלן: "השיק") משוך על ידי הנתבעת לפקודת התובעת ליום 6.12.10. השיק הוצג לפירעון וחולל.

הנתבעת הינה רעייתו של מר יעקב גבאי (להלן: "יעקב") אשר לפי הרישום בספרי התובעת חייב לתובעת כספים בגין 25 דוחו"ת חנייה שנרשמו לו בשנים 2003 – 2008. ליעקב חובות רבים בגינם מתנהלים נגדו הליכי הוצל"פ ובמסגרת הליכי הוצל"פ אלו אף הוכרז ביום 16.3.10 כחייב מוגבל באמצעים.

ביום 1.12.10 פנו ליעקב שניים אשר הציגו עצמם כגובים מטעם התובעת והודיעו לו שבאם לא יפרע בו במקום חוב בסך של 9,775 ₪ לתובעת, יעוקל ויתפס הרכב בו נהג אותה עת. יעקב התקשר לנתבעת וזו הגיע למקום בתוך מספר דקות ומסרה לתובעת את השיק. כנגד קבלת השיק מסרו הגובים לנתבע אישור כתוב ונמנעו מתפיסת רכבו של יעקב.

ביום 5.12.10 הגיע יעקב למשרדי התובעת. בבירור שנעשה נמסר לו שהחוב בגינו ננקטו ההליכים נובע מדוחו"ת חניה שנרשמו לו בשנים 2003 – 2008 ויעקב הכחיש ידיעה על חובות אלו וטען שהחובות המיוחסים לו התיישנו. יעקב בקש שהשיק יוחזר לנתבעת אך התובעת סירבה. השיק הוצג לפירעון ומשחולל – הוגש לביצוע.

תמצית הטענות, הראיות וההליך

לטענת הנתבעת, נמסר השיק לתובעת בכפייה, וכבטחון להבטחת התחייבות יעקב להגיע למשרדי התובעת ולברר את הטענות בדבר חובות לתובעת. יעקב אכן הגיע, הבירור נערך כמובטח, ולכן חייבת התובעת להשיב את השיק. עוד טוענת הנתבעת שממילא התברר שהחוב המיוחס ליעקב מתבסס על דוחו"ת חניה אשר זכות התביעה או הענש בגינם התיישנו זה מכבר כך שאין לו כלל חוב לתובעת.

לטענת התובעת נמסר השיק כבטחון להתחייבות יעקב לפרוע את החוב בגינו ננקטו ההליכים נגדו, יעקב לא פרע את החוב ולכן עומדת לה הזכות להיפרע באמצעות השיק.

התובעת תמכה גרסתה בתצהירה של גב' אלנה קורבנוב (להלן: "אלנה"), בוחנת תכנון ובקרה באגף גביית דוחו"ת חניה של התובעת. הנתבעת תמכה גרסתה בתצהירה ובתצהיר יעקב. בהחלטה מיום 25.1.12 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן ובדיון שהתקיים בפני היום נחקרו המצהירים והצדדים סיכומו טיעוניהם בעל-פה.

דיון

נקודת המוצא לבירור המחלוקות הינה שאכן השיק נמסר לתובעת לבטחון בלבד, כטענת הנתבעת. ניתן לצאת מנקודת מוצא זו שכן התובעת כלל לא כפרה בטענה זו של הנתבעת ולא טענה כלל שקבלה את השיק בנסיבות שונות מאלו להן טענה הנתבעת.

שיק לבטחון הינו שטר אשר מסירתו הותנתה בתנאי. הצדדים מסכימים שהאוחז לא ידרוש את פירעונו, אלא אם כן יקרה אירוע מוגדר, כגון קיום התחייבות אשר למען הבטחתה נמסר השטר. המחלוקת הראשונה שנתגלעה בין הצדדים הינה מהו התנאי אשר נקבע במסירת השיק.

לגרסת הנתבעת, התנאי הינו הבטחת התייצבות יעקב לבירור הטענות לקיום חוב לנתבעת וכיוון שיעקב אכן הגיע לבירור – אין להציג את השיק. לגרסת התובעת, התנאי הינו פירעון חובות יעקב ולא הגעתו לבירור בלבד.

מעיון באישור אשר נמסר לנתבעת כנגד השיק, מסתבר שכך נקבע בו בסעיף ההערות:

"החייב יגיע להסדיר את החוב עד לתאריך 6.12.10. במידה ולא יגיע יופקד השיק במלואו"

אותו "חייב" נשוא האישור הינו יעקב ולפי גרסת הנתבעת, האישור מבטא הסכמה שיעקב אכן יגיע לבירור במשרדי התובעת. דא עקא, שטענה זו איננה מתיישבת עם לשון האישור שכן היא מתעלמת מהביטוי "להסדיר" בו ננקב באישור. במפורש נקבע שעל יעקב להגיע כדי להסדיר את החוב ולא רק "לברר" את קיומו.

טענת הנתבעת אף איננה הגיונית וספק אם נטענה בתום לב. לפי שיטת הנתבעת, הסכימה התובעת לחדול מהליכי תפיסת רכב רק כנגד הבטחה שיעקב "יגיע" למשרדיה, גם אם כל אשר ייעשה עת יגיע זו לגימת תה. ברור שלא זו הייתה הכוונה.