עירית תל-אביב-יפו נ' רבין ואח'

החלטה

בפניי בקשה לסילוק התובענה על סף, מחמת העדר עילה, או מחמת התיישנות.

התובענה הינה לתשלום חוב הנוגע לחיובי ארנונה בין השנים יולי 1999- לפברואר 2011, בגין נכס הידוע כחלק מחלקה 41 בגוש 7227, ברחוב יעב"ץ 3 בתל אביב, (להלן: "הנכס").

לטענת המשיבה, כמפורט בכתב התביעה;

מר לוי ראובן ז"ל, היה הבעלים של נכס, ולאחר פטירתו ביום 11.4.98, ירשו הנתבעות 1-2 את הנכס בחלקים שווים, על פי צוואה.

ביום 5.6.00 ביקשה הנתבעת 3, בהודעה למשיבה, להסב את חשבונות הארנונה על שם הנתבעות 1-2, (להלן: "ההודעה").

בשנת 2000 החלה המשיבה לנקוט בהליכי גבייה כנגד הנתבעות 1-2, אולם הליכי גבייה אלו לא צלחו הואיל ולא ניתן היה לאתר את הנתבעות 1-2.

ביום 29.4.10 ניתן פס"ד על ידי כב' השופט אדטגי, על פיו המשיבה מנועה מלנקוט בהליכי גבייה מנהליים לגביית החוב, ועליה להגיש תובענה.

המשיבה טענה, כי הנכס נמכר בהליכי מימוש משכנתא, לאחר שהנתבעות 1-2 ירשו את הנכס, ומשכך הן אחראיות לתשלום החוב מחמת היותן בעלות הזיקה הקרובה ביותר, והמחזיקות.

המשיבה טוענת כלפי המבקשת, הנתבעת מס' 3, כי עליה לשלם את החוב משום היותה היורשת של עיזבון המנוח וכפי שוויו של העיזבון שקיבלה.

המבקשת , הנתבעת מס' 3, הגישה כאמור בקשה לסילוק התובענה על סף, מחמת שהמדובר בחובות שנוצרו לאחר חלוקת העיזבון, וכן מחמת התיישנותה של התובענה.

המשיבה בתגובתה, טענה, כי הטענות כלפי הנתבעות 1-2 , בהיותן המחזיקות, נבעו מהודעת המבקשת, הנתבעת מס' 3, ובקשתה להסבת החיובים על שם הנתבעות 1-2, בקשה שהתקבלה אצל העירייה, המשיבה, ביום 5.6.00, וצורפה כנספח ד' לכתב התביעה.

המשיבה טוענת, כי הנתבעות 1-2 טענו בהליך שהתקיים בין הצדדים, בשנת 2007 טענות מהן עלה, כי קיימת מחלוקת באשר להודעת המבקשת בנוגע לחילופי מחזיקים.

עובדה זו, לא הייתה בידי המשיבה עובר לחיוב ולנקיטת כל ההליכים, ומשכך, לראשונה נודע למשיבה על המחלוקת בשנת 2007, ולכן יש לדחות את הבקשה.

עיון כתב התביעה יעלה, כי המשיבה אכן פרטה את דבר קיומה של הודעת המבקשת הנוגעת לחילופי מחזיקים בשנת 2000, אולם לא העלתה כל טענה, באשר לאחריות המוטלת על המבקשת מכוח הודעה לא נכונה, ככל וביהמ"ש יקבל את טענות הנתבעת 2 או מי מהנתבעות באשר לתוקפה ונכונותה של ההודעה משנת 2000.

כלומר, בכתב התביעה לא פרטה התובעת עילה זו, ולכאורה העילה היחידה נוגעת למבקשת, מפורטת בסעיפים ד2, שם נטען כי הנתבעת 3, המבקשת, הינה בכלל היורשות, בניגוד לנאמר בכתב התביעה לגופו של עניין.

עוד נטען באופן כללי, כי הנתבעת 3 אחראית מכוח עילת עשיית עושר, אולם לא פורט כלל כי הכוונה להודעה בלתי נכונה, או כי קיימת מחלוקת באשר להודעה.

הסעד של מחיקת תביעה או סילוקה על סף, הינו סעד קיצוני וביהמ"ש אינו נוטה להורות על סילוקה של תובענה מקום שיש אפשרות לתקנה. בענייננו, ככל והנתבעות 1-2 לא תעלנה את הטענה שההודעה לא הייתה שלא כדין, הרי לא מן הנמנע שניתן יהיה להורות על סילוקה של התובענה כנגד הנתבעת 3, המבקשת.

יחד עם זאת, ככל והמשיבה עומדת על הותרת המבקשת כאחת הנתבעות תואיל להגיש בקשה מתאימה לתיקון כתב תביעתה ולהוספת העילה הנטענת על ידה במסגרת התגובה לבקשה לסילוק על סף, טענה שלא פורטה בכתב התביעה.

לעניין הוצאות אדרש בדיון ככל שיהיה בכך צורך.