עירית שפרעם נ' דאמוני

החלטה

לפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעת המשיבה בגין חובות של המבקש מלפני שנת 2005 ועד שנת 2012 כולל.

בפתח הדיון הודע על הסכמה דיונית לפיה תינתן למבקש רשות להתגונן ביחס לשתי תקופות:

1.התקופה שעד שנת 2005 כולל, בגינה טען להתיישנות ולהסכמת המשיבה למחיקת החוב.

2.שנת 2012, בגינה הוגשה השגה, שנדחתה, והוגש ערר שעדיין לא ניתנה בו החלטה.

ההסכמה אושרה, ונותר לדיון רק החוב שמשנת 2006 עד שנת 2011 כולל.

ביחס לתקופת חוב זו טען המבקש מספר טענות:

א. סיווג שגוי של הנכס, המשמש כעסק לרקמה ממוחשבת, בתעריף "נגריות ומסגריות", שאינו מתאים לאופי העסק, המתאים לסיווג "הייטק ובנייה ירוקה", שהינו נמוך יותר.

ב. המשיבה אינה פועלת כדין לגביית החובות, אלא מייד מעקלת חשבון בנק.

ג. המבקש שילם את החובות בגין השנים 2006-2009, לפי הסיווג השגוי, ועל כן בתחשיב שערך הינו מצוי ביתרת זכות אצל המשיבה.

ד. תשובת המשיבה להשגה ניתנה באיחור, ועל כן יש לראותה כהשגה שהתקבלה, וגם החלטה בערר לא ניתנה מאז הגשתו באוקטובר 2012, וחלף זאת החלה המשיבה בהליכים לפי חוק ההוצל"פ, ונענתה ע"י המבקש.

ה. ספרי המשיבה אינם משקפים את החוב אל נכון.

דיון

לאחר שהמבקש נחקר נגדית והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה, אני נותנת למבקש רשות להתגונן ברוב טענותיו, למעט טענת סיווג הנכס, כשלעצמה, שאינה בסמכותי (סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, רע"א 1809/07 עירית הרצליה נ' גיא לוי בע"מ, תקדין-עליון 2008(2) 2899 וההפניות שם):

א. מאחר ועניין הסיווג נתון להחלטת ועדת הערר, שטרם נתנה החלטתה אף שחלפה כמעט שנה מאז הגשתו, והרי אם יתקבל הערר ישונה הסיווג, ואם לאו, יהיה רשאי המבקש להגיש עתירה מנהלית, אני קובעת כי אי מתן ההחלטה מעיד על הגנה לכאורה, שעדיין קיימת למבקש, וטרם הוכרעה ע"י הערכאה המוסמכת.

ב. הטענה לעניין עיקול חשבון הבנק של המבקשת לא נסתרה, והמבקש אף העיד כי בלחץ ההליך שילם את הסכום, שאינו שנוי במחלוקת, אך הטענה כללית, לא כומתה ואינה מקימה הגנה בפני התביעה לגופה. הטענה נדחית כטענת הגנה.

ג. טענת התשלום נתמכת לכאורה בקבלה מיום 6/2/10, שהוצגה רק בדיון (מב/1), ותואמת את האמור בסעיף 9(י) ו-(יא) ובסעיף 11 לתצהיר, בכך שמופיע בקבלה הציון "לאחר פרעון עסקה זו – נותר חוב ע"ס 11,299.40 ₪". טענת המשיבה כי מדובר בזיהוי נכס אחר ראויה לבירור, אך אין לקבוע בשלב זה כי העובדה שהמשיבה ציינה מס' נכס אחר בקבלה מב/1 ובדו"ח מצב החשבון, כמו גם בשתי הקבלות, שצורפו לבקשת הרשות להתגונן, מהווה ראייה לכך שהתשלומים שולמו בגין דירת מגורים ולא בגין העסק. ראשית בדו"ח מצב חשבון, שצורף לכתב התביעה ונושא את התאריך 20/11/12, אין בפועל יתרת חוב בגין השנים 2008 ו-2009 ובמ/1 ניכר תשלום משמעותי עבור שנים אלו. הדבר מחזק את טענת המבקש כי שילם עבור השנים שעברו. שנית, המבקש השיב בחקירה הנגדית כי אינו מחזיק בנכס מקרקעין נוסף. אמנם תשובותיו בעניין מגורים יחד עם אחיו אינה שוללת את טענת המשיבה כי המבקש משלם עבור הדירה, אך כאמור, אין זה השלב להכריע בטענה, ויש בטענות המבקש ובמסמכים שהגיש עד כה הגנה לכאורה.

ד. עובדת מועד הגשת ההשגה, מועד מתן התשובה, מועד הגשת הערר והעובדה שלא ניתנה בו החלטה אינם שנויים במחלוקת, ויש לשמוע את הטענה לפיה אי מתן התשובה במועד או במועד סביר מצדיקה קבלת ההשגה. שוב, וכאמור לעיל, אין בסמכותי להכריע בנימוקי ההשגה – שינוי הסיווג – אך העובדה שתלוי ועומד ערר, וכן נימוקי דחיית ההשגה, שלא התייחסו לאיחור בהגשת ההשגה ביחס לשנים עברו, מצדיקים מתן רשות להתגונן ומיצוי ההליכים העומדים לזכות המבקש, הנישום, טרם מתן פסק דין בעניינו.

ה. הטענה להיות מסמכי המשיבה רשומה מוסדית, אינה מונעת מהמבקש לנסות ולסתור אותם (סעיף 36(ד) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). הוא הציג תחשיב נגדי מפורט, העלה טענות עובדתיות ונקט בהליכים מנהליים, שאפשר שיביאו לשינוי סכום החוב המופיע בספרים. הסכמת ב"כ המשיבה למתן רשות להתגונן ביחס לחלק משמעותי מסכום החוב, מצדיקה אף היא מתן אפשרות להביא ראיות לסתור את נכונות דו"ח מצב החשבון.

התוצאה הינה שבקשת הרשות להתגונן מתקבלת, למעט בטענת נגד סיווג הנכס, ולמעט בטענה לפיה המשיבה אינה פועלת כדין בהליכי הגביה, שנדחו.