עירית רעננה נ' זורו

החלטה

1.לפניי מונחת בקשה להעברת הדיון מחוסר סמכות מקומית לבית משפט השלום בכפר סבא, למחיקת התביעה על הסף מחמת היעדר עילה וחוסר יריבות, ולחילופין, בקשת ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן.

הבקשה הוגשה במסגרת כתב תביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקש בגין חיובי ארנונה ואבטחה לבריכת שחייה ברחוב הפרחים 13-19 ברעננה, כאשר המבקש היה עד לשנת 2010 גזבר ועד הבית.

טענות הצדדים

2.לטענת המבקש, הן מקום מגוריו והן מקום הנכס נשוא התביעה מצויים בעיר רעננה, ועל כן, יש להעביר את התיק לדיון בבית משפט השלום בכפר סבא, המצוי באותו מחוז. כמו כן, אין עילת תביעה אישית כנגדו, שכן על המשיבה היה להגיש את התביעה כנגד ועד הבית ולא כנגדו באופן אישי, ועל כן, יש להורות על מחיקת התביעה על הסף מכוח תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"). לחילופין, לבקשת המבקש, יש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות להתגונן ב-30 יום עד לאחר מתן החלטה בבקשה דנן, או ממועד קבלת פירוט של מהות החוב, לפי המאוחר מבין שניהם, שכן כתב התביעה אינו מפורט דיו ולא מאפשר התגוננות כראוי כנגד החוב.

3.לטענת המשיבה, בקשתו של המבקש בדבר העברת הדיון לבית משפט השלום בכפר סבא הינה קנטרנית, אולם מותירה היא את הסוגיה דנן לשיקול דעתו של בית המשפט. באשר לבקשה בדבר מחיקת התביעה על הסף, טוענת המשיבה כי בינה ובין המבקש קיימת יריבות מכוח היותו אחד מהמחזיקים בנכס נשוא התביעה, ועל כן, למשיבה קמה הזכות להיפרע ממחזיקי הנכס ביחד ולחוד. מכאן לטענתה, לא קמה כל עילה למחיקת התביעה על הסף.

4.בתשובת המבקש נטען, כי כל שהמשיבה רשאית הוא לתבוע אותו בגין חלקו היחסי ברכוש המשותף ולא מעבר לכך, לפיכך, על המשיבה לתקן את כתב התביעה אם עומדת היא על המשך התביעה כנגדו.

דיון והכרעה

סמכות מקומית

5.במסגרת תקנה 3 לתקנות, נקבעו החלופות לעניין סמכות השיפוט המקומית, אשר נתונות לשיקול דעתה של התובעת באשר למקום שבו רשאית היא להגיש את תביעתה. אכן, כטענת המבקש, ובהתאם לתקנה 3(א)(1) לתקנות, ניתן להגיש את התביעה במקום מגוריו של הנתבע, היינו ברעננה. כמו כן, בהתאם לתקנה 3(א)(5), ניתן להגיש את התביעה במקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים, כאשר בענייננו, מקום הרכוש המשותף אשר מכוחו הוגשה התביעה מצוי בעיר רעננה. מכאן, שכל הזיקות לפי תקנה 3 לתקנות מובילות לקיומה של סמכות שיפוט מקומית לבית משפט במחוז המרכז ולא במחוז תל-אביב.

6.אכן, בהתאם לטענת ב"כ המשיבה, חל פיחות במעמד הסמכות המקומית ובתועלתה ככלי לקידום הנוחות במדינה בה המרחקים בין הערים השונות אינם כה גדולים זה מזו ובה קיימת מערכת תחבורה זמינה (ראו: רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2), 734; רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן ואח', פ"ד נז(4), 473). יחד עם זאת, אין בקביעה זו כדי לאיין ולרוקן מתוכן את הוראות תקנה 3 לתקנות. במקרה דנן, המשיבה לא הצביעה על כל זיקה המובילה לקביעת הסמכות המקומית למחוז תל-אביב, והגם שאין בטענות המבקש בעניין חוסר הנוחות שבהתדיינות בתל-אביב צידוק רב, שכן המרחק בין תל-אביב לרעננה אינו כה משמעותי, סבור אני כי מלכתחילה היה מקום להגשת התביעה לבית המשפט השלום במחוז מרכז בהתאם להוראות תקנה 3 לתקנות ולהעדיף את נוחות הנתבע על פני נוחות התובע, הגם שהתובע עצמו מצוי באותה העיר ממש.

7.עוד יצוין ויודגש, כי שני הטעמים שביסוד כללי הסמכות המקומית, דהיינו, ניתוב תיקים בין בתי המשפט השונים למניעת עומס יתר וקידום נוחות הדיון, באים לידי מימוש טוב יותר בקיום דיון בתביעה זו בבית משפט השייך למחוז המרכז, וביתר שאת, כטענת המבקש, בבית משפט השלום בעיר כפר סבא הסמוכה לעיר רעננה. ואילו, הגשת התביעה, הקשורה כל כולה לחיובי ארנונה והיטלים לטובת עיריית רעננה, לבית משפט בתל-אביב-יפו, אינה באה משרתת את התובע אלא את נוחות משרד בא כוחה של המשיבה, מטרה אשר אינה בין המטרות שבבסיס כללי הסמכות המקומית כפי שנתקנו בתקנות ובדין. על כן, מן הראוי כי משרדי עורכי דין ימנעו מלנצל לטובתם את זכות הבחירה של מקום השיפוט ויפעלו מלכתחילה בהתאם להוראת התקנות ולדין ולא בשיטת "מצליח", שלפיה כל אימת שלא עלתה טענה כנגד הסמכות המקומית אזי ניתן להם היתרון הדיוני שביקשו הם לעצמם, ורק בהגשת בקשה שכזו נותנים הם את הסכמתם או משאירים את הדבר לשיקול דעתו של בית המשפט.

סילוק על הסף

8.באשר לטענת המבקש למחיקת התביעה על הסף, הרי שזה מבסס את נימוקיו על טענת היעדר יריבות בינו לבין המשיבה. טענה זו אינה מצויה בין הנימוקים למחיקה על הסף הקבועים בתקנה 100 לתקנות, כי אם בין הנימוקים לדחייה על הסף הקבועים בתקנה 101 לתקנות. להבחנה זו ישנה משמעות לעניין הסמכות הנתונה לרשם לעשות כן, שכן בעוד שלפי תקנה 100 נתונה סמכות לרשם להורות על מחיקת התביעה על הסף, הרי שלפי תקנה 101 נתונה הסמכות לבית המשפט או לרשם שהוא שופט.

9.על כן, בנסיבות אלו, אין זאת מסמכותי להכריע בבקשה זו ומן הדין כי הבקשה לסילוק על הסף תועבר להכרעת שופט.

הארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן

10. בהתאם להלכת בובליל נ' אינדיג (רע"א 10227/06), נקבע כי במצבים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לתת ארכה לבעל דין להגיש את טענות ההגנה שלו. זאת, בהתקיים שני תנאים מצטברים: ראשית, שלטענה הדיונית המקדמית יהיה סיכוי סביר, שנית, שהמשיב חייב להשקיע משאבים רבים ביותר על מנת להתגונן לגופם של דברים, וזאת, כל עוד לא הוכרעה טענתו המקדמית. במקרה דנן, לא מצאתי שהמבקש עמד בשני התנאים שלעיל, ונראה כי אין הוא זקוק למשאבים רבים כדי להגיש את הגנתו כנגד התביעה. על כן, אין כל עילה להארכת המועד להגשת בקשת רשות להתגונן. יחד עם זאת, משבקשה זו לא הוכרעה אלא עד כה, הנני מאפשר למבקש להגיש את הגנתו בתוך 30 ימים מהיום.

סוף דבר

11.לאור האמור לעיל, הנני מורה להעביר את הדיון בתביעה לבית משפט השלום בכפר סבא. המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך של 2500 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

12.הבקשה לסילוק על הסף תועבר להכרעת שופט בבית המשפט הנעבר.