עירית רעננה נ' אלחדד ואח'

החלטה

בפניי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב של 10,958 ₪ בתיק הוצל"פ מס' 0125876104.

עובדות והליכים רלוונטיים:

המשיבה פתחה נגד המתנגדים תיק הוצל"פ מס' 0125876104 לשם ביצוע תביעה על סכום קצוב של 10,958 ₪. בכתב התביעה נטען שהמתנגדים, כבעלים ו/או כמחזיקים של שני נכסי מקרקעין בתחום שיפוטה של המשיבה (נכס ברח' ברח' אשכול לוי 23/2 ונכס שני ברח' הלוטוס 19/10), רשומים בפנקסי המשיבה כמי שלא פרעו "חוב ביוב ו/או אבטחה ו/או ארנונה ו/או מים" בגין שני הנכסים הנ"ל.

כבר עתה יצוין, כי לא בכתב התביעה, שמנוסח באופן סטנדרטי ולקוני, וגם לא בנספחיו, אין פירוט מסודר של רכיבי החוב המדוייקים וזקיפה ברורה שלהם לכל אחד משני הנכסים הנ"ל. נקדים את המאוחר ונציין, כי גם בסיכומים בכתב מטעם התובעת אין פירוט והבהרה כאלה, כך שבסופו של יום לא ברור לביהמ"ש מה מקור החוב המדויק, מהם רכיביו השונים ואיזה מבין אילו מרכיבי החוב מיוחס לאיזה מבין שני הנכסים מושא התביעה.

המתנגדים, בתצהירם התומך בהתנגדות (תצהיר ארוך ומפורט המחזיק 11 עמודים, ויצוין בהקשר זה שהמתנגדים לא מיוצגים ע"י עו"ד), מעלים את טענה לפיה התביעה לא ראויה להתברר כתביעה על סכום קצוב ולפיה הנתבעים לא חבים בחוב מושא התביעה. טענות משנה של המתנגדים הן, כי הם שילמו כל שנדרשו לשלמו בגין מים וביוב, וכי החוב בגין ארנונה נוצר באופן בלתי חוקי, בשל כך שהמשיבה דחתה, באופן בלתי חוקי נטען, את בקשות המתנגדים למתן הנחה בחיוב ארנונה בהתבסס על תקנה 2(8) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחות ארנונה), תשנ"ג – 1993 (להלן – "תקנות הארנונה") ועל טבלת שיעור ההנחות הקבועה בתוספת הראשונה לתקנות הארנונה (טבלה שבה רשומים שיעורי הנחה שונים בזיקה למספר נפשות בנכס ולשיעור הכנסתן). אי-החוקיות הנטענת מתבטאת בפרוצידורה שבה נבחנה ונדחתה בקשת ההנחה של המתנגדים. עפ"י הטענה, הגורם שטיפל בבקשה לא היה מוסמך לטפל בה (נטען שעפ"י לשון תקנות הארנונה גזבר העיריה אמור לטפל בבקשת הנחה מהסוג הנדון, ואילו לוועדת ההנחות, שטיפלה והכריעה בפועל בבקשת ההנחה, לא היתה סמכות לעשות זאת) וכן הגורם שטיפל בה דרש לקיים למתנגדים חקירת שטח כלכלית בנכס, ללא בסיס חוקי לדרישה זו ובניגוד לסמכויות הבירור שהוגדרו בתקנות הארנונה.

ביום 5.10.10 נערך בפניי דיון בהתנגדות. בדיון זה העלתה המשיבה טענת סף, לפיה יש לדחות על הסף את ההתנגדות, מאחר שהטענות המועלות בה אינן מצויות בסמכותו העניינית של בית משפט שלום זה, כי אם בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. המשיבה הסכימה בדיון לקבלת ההתנגדות, במידה שטענתה המקדמית הנ"ל תידחה. הוחלט אפוא בדיון, כי הצדדים יגישו סיכומים בכתב לתמיכה בעמדתם ביחס לטענת הסף הנ"ל.

ביום 14.10.10 הגישה המשיבה סיכומיה, והמתנגדים הגישו סיכומיהם ביום 26.10.10.

דיון ומסקנות:

עיינתי היטב במסמכי ובטענות הצדדים ולאחר זאת באתי למסקנה, לפיה יש לדחות את טענת הסף של המשיבה, ולכן לקבל את ההתנגדות. ואלה נימוקיי:

ראשית, סבורני כי התביעה לא ראויה להתברר כתביעה על סכום קצוב, הן מאחר שהיא כוללת רכיבי חוב שונים מבלי לציין את החיקוק מקור החיובים (כאשר לפי סעיף 81א1.(א)(2) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 על החוב להיות מעוגן ב"הוראה מפורשת של חיקוק" ולפי תקנה 109א. לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979 כבר בשלב המקדים של ההתראה בטרם הגשת תביעה כזו ישנה חובה לפרט גם את פרטי החיקוק), והן מאחר שהתביעה לוקה, כמובהר למעלה, בחוסר פירוט ובהירות מספיקים לגבי מקור ורכיבי ותחשיב החוב. לא יעלה על הדעת, להבנתי, לדרוש מנתבע בתביעה על סכום קצוב לפרט היטב ולפרטי פרטים את הגנתו בתצהיר, במקרה שבו התביעה עצמה לוקה בחוסר פירוט ובהירות מספיקים. בעניין חובת הפירוט והבהירות נקבעו גם הוראות בתקנות 109א. ו-109ג. לתקנות ההוצל"פ הנ"ל. די בכך, לטעמי, כדי לקבל את ההתנגדות, וממילא, כדי לדחות את טענת הסף של המשיבה.

שנית, המשיבה משתיתה את טענת הסף שלה על הוראות סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ם – 2000 וכן על סעיף 1 לתוספת הראשונה לחוק זה, אך עיון בהוראות אלו מלמד, כי הן עוסקות אך ורק בחיובי ארנונה, כאשר התביעה בענייננו כוללת גם רכיבי חוב שאינם בגין ארנונה, ולכן וממילא, לגביהם אין כל רלוונטיות לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים.

שלישית, על פני הדברים, המתנגדים מעלות טענות רציניות ומבוססות לפיהן המשיבה חרגה מלשון הוראות תקנות הארנונה בעת הטיפול וההכרעה בבקשת ההנחה של המתנגדים (קריאת התקנות הללו מלמדת, שאכן, לכאורה, הגורם המוסמך לטפל בבקשת הנחה מהסוג הנדון הוא הגזבר ולא ועדת ההנחות וכן לא נתונה סמכות של חקירת שטח כלכלית לצורך הכרעה בבקשת הנחה כזו), ודומה כי לא יהיה זה ראוי וסביר לאפשר למשיבה לגבות חוב כספי נטען שנולד בחטא נטען, תוך השתקת המתנגדים מלטעון כנגד חוקיות החוב ותוך אילוצם לנקוט בהליך משפטי נוסף ומקביל בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ובמיוחד כשהם נעדרי ייצוג משפטי.

רביעית, עיון בפסיקה אליה הפנו הצדדים מלמד אלה: ראשית, ב-תא"מ (שלום ת"א) 164937/09 עיריית רעננה נ' אלחדד (לא פורסם, 27.10.10) נפסק כי בית משפט השלום מוסמך, במסגרת דיון בתביעה כספית של רשות מקומית, לדון בטענת נתבע כנגד חוקיות קריטריונים אותם קבעה הרשות לצורך הענקת הנחות בתשלום חובה, וזאת בהתבסס על הסמכות הנגררת שבסעיף 76 לחוק בתי המשפט; שנית, בכל פסה"ד אליהם הפנה ב"כ המשיבה בסיכומיו לא מצאתי קביעה מפורשת שיכולה לשמש בסיס מוצק לטענת הסף שבנדון. בכל הפסיקה של בתי המשפט המנהליים אליה הופניתי (עת"מ 2358/04 + עת"מ 8918/08 + עת"מ 4351/07 + עת"מ 8380/07) כלל לא עלתה לדיון שאלה ממין השאלה שמעסיקה אותנו, ומדובר במקרים שנדונו שם בעתירות מנהליות לתקיפת החלטות רשויות מקומיות בנושא הנחות בארנונה. אין חולק שבית המשפט המנהלי מוסמך לדון בנושא זה ומהווה זירה טבעית להתדיינויות בנושא זה, והשאלה היא האם גם בית משפט שלום זה מוסמך לדון בנושא זה, אגב דיון בתביעה כספית של הרשות. לשאלה אחרונה זו לא הוצגה אסמכתא מפורשת מטעם המשיבה. גם שאר האסמכתות שהוצגו ע"י המשיבה בסיכומיה אינן נוגעות ישירות לענייננו: בפסה"ד של ביהמ"ש העליון ב-עע"מ 5640/04 מקורות חברת מים בע"מ נ' מועצה אזורית לכיש (לא פורסם, 5.9.05) נידונות דרכי השגה על חיובי ארנונה שהתעוררה לגביהם שאלת תחולת חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו – 1976, אך חוק אחרון זה כלל לא רלוונטי בענייננו; גם ב-ע"א (מחוזי ת"א) עיריית תל-אביב נ' קנית השלום השקעות בע"מ (לא פורסם, 8.11.05) אליו הופניתי ע"י המשיבה בסיכומיה, לא מצאתי מענה לשאלה שמעסיקה אותנו.

לסיכום:

טענת הסף שהועלתה ע"י המשיבה, לפיה בית משפט זה נעדר סמכות לדון בטענות שהעלו המתנגדים בהתנגדות, נדחית. ממילא וכמוסכם על המשיבה, ההתנגדות מתקבלת.

שקלתי את נושא הוצאות ההליך, והחלטתי, לא בלי התלבטות, שלא לחייב את המשיבה בהוצאות. ראוי היה לחייב את המשיבה בהוצאות, משאילצה את המתנגדים להתמודד עם הליך משפטי לא פשוט, כשהמתנגדים נעדרי ייצוג משפטי, בעוד כתב התביעה לוקה בניסוחו כמפורט לעיל, אך מנגד, מצאתי להביא לידי ביטוי את סלידתי מההתבטאויות הקיצוניות והבוטות של המתנגדים כלפי המשיבה ובאי-כוחה. מפאת כבודם של בעלי הדין, לא אחזור על הביטויים הקשים שהעלו על הכתב המתנגדים (ראו למשל את תוכן הסוגריים בסעיף 12 לתצהיר התומך בהתנגדות), ביטויים שאין להם כל מקום וראוי היה למתנגדים להימנע מהם ולהתמקד בלשון עניינית ומאופקת בהצגת עמדתם. יש לקוות שדבריי אלו יביאו את המתנגדים לשנות משפתם.

ההליכים בתיק הוצל"פ 0125876104 ייעוכבו כנגד שני המתנגדים, עד להכרעה בתביעה שתתברר.

המזכירות תפתח תיק אזרחי בסדר דין מהיר.

הצדדים יפעלו לפי פרק טז1 (תקנות 214א – 214טז) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, שעניינן תובענות בסדר דין מהיר ובכפוף להוראות שלהלן.