עירית רהט נ' תיור וסיור הגליל ה.ס. בע"מ

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

המבקשת הגישה בקשה זו לערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ מנוביץ פרי (להלן: "הרשם"), מיום 5.6.13 שלא לשנות מהחלטתו מיום 22.5.13, לפיה סירב לבקשת המבקשת לפתוח תיק הוצל"פ כנגדה ע"פ הוראות סעיף 84 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הוצל"פ").

כב' הרשם, בהחלטתו המקורית מיום 22.5.13, קבע כי תכליתו של סעיף 84 לחוק הוצל"פ, נועדה לתת סעד בידי חייב המעוניין לקדם את חיוביו לפי פסק הדין, אולם נתקל בקשיים בשל חוסר שיתוף פעולה מצד הזוכה או מסיבה אחרת. בענייננו, כאשר הבקשה הוגשה מייד בחלוף 30 יום, אין עסקינן בעיכוב בלתי סביר, ואין כל אסמכתא לחוסר שיתוף פעולה של הזוכה-המשיבה בפרעון החוב.
בהחלטה השניה מיום 5.6.13, קבע כב' הרשם כי לא מצא מקום לשנות מהחלטתו הקודמת, בשים לב לעובדה שהבקשה נעדרת כל תימוכין לחוסר שיתוף פעולה מצד הזוכה-המשיבה.

המבקשת הדגישה בבקשתה לערער על ההחלטה, כי מדובר ברשות מקומית שנמצאת בקשיים כלכליים, ומונה לה חשב מלווה. למבקשת חובות רבים נוספים, ומתום שנת 2012 נתקבלו נגדה פסקי דין ותביעות חוב בסכום העולה על 10 מיליון ₪. פריסה מתאימה תאפשר לעירייה להמשיך ולתת שירותים חיוניים לתושבים ולהחזיר את החובות לנושים השונים. המבקשת ביקשה לצמצם נזקיה ולהימנע ממצב בו ייפתח נגדה תיק ביוזמת המשיבה, אשר היה משית עליה הוצאות נוספות מקופת הציבור, ומשכך ביקשה לפתוח תיק הוצל"פ, במסגרתו יינתן צו תשלומים עד לפרעון מלא.
המבקשת טוענת כי בהתאם להוראות ס' 84 לחוק הוצל"פ, הטעם לפתיחת תיק הוצל"פ ע"י חייב, הוא בחוסר שתוף פעולה מצד הזוכה או מכל סיבה אחרת. מצבה הכלכלי הרעוע של המבקשת והרצון לחסוך בכספי ציבור, הוא בגדר טעם זה ראוי ומהווה "סיבה אחרת". עוד נטען, כי זוהי זכותה וחובתה של המבקשת לפעול לצמצום נזקיה והוצאותיה לפי ס' 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א 1970.
נטען כי ע"פ ההלכה הפסוקה, הליך של הוצל"פ אינו נתון בבלעדיות לשירותו של הזוכה ולא נקבעה כל קדימות לזוכה בפתיחת תיק הוצל"פ.

המשיבה התנגדה לבקשה למתן רשות לערער.
לטענת המשיבה, ע"פ פסק הדין היה על המבקשת לשלם את מלוא החוב בתוך 30 יום. לאחר שהמבקשת לא פרעה את החוב, פתחה המשיבה תיק כנגדה בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה ביום 30.6.13.
המשיבה הדגישה, כי המבקשת כלל לא פנתה אליה בנסיון להסדיר את תשלום החוב, דבר אשר היה מייתר את פתיחת תיק ההוצל"פ וחוסך בהוצאות שני הצדדים. בנסיבות אלה, נטען כי פתיחת התיק אינה חיסכון אלא הכתבת תנאים ע"י פריסת החוב.
עוד נטען כי המבקשת הגישה ערעור נגד פסק הדין, במסגרת ע"א 3913/13, במסגרתו הוגשה גם בקשה לעיכוב פסק הדין, אשר נתקבלה בכפוף להפקדת 120,000 ₪.

המבקשת בתשובתה חזרה על עיקר טענותיה. לטענתה, היה על המשיבה לפנות למבקשת כדי לחסוך פתיחה בהליכים מיותרים. פתיחת תיק הוצל"פ ע"י המבקשת מאזנת כראוי בין ההכרח לתשלום החוב לבין הצורך לשמור על כספי הציבור. המבקשת אף ציינה כי היא נכונה להפקיד מדי חודש בחודשו כספים בקופת בית המשפט לתשלום חובה.

בהחלטה מיום 14.11.13, לאחר עיון בעמדות הצדדים, הורה בית המשפט לצדדים להתייחס למועד בו הומצא לידיהם פסק הדין. עוד נתבקשו הצדדים להתייחס לאפשרות להגיע להסכמות לנוכח עיכוב הביצוע וההפקדות בבית המשפט העליון, אשר אפשר כי ייתרו בכלל הליכי הוצל"פ.

המבקשת בתגובתה ציינה כי פסק הדין הומצא לידה רק ביום 19.4.13.
המבקשת הוסיפה וציינה כי לנוכח עיכוב הביצוע, למעשה מתייתרת ההכרעה בערעור, אולם נוכח סירובה של המשיבה לוותר על שכר הטרחה בפתיחת תיק הוצל"פ מטעמה, אין מנוס מהכרעה בערעור.

המשיבה לא הגישה תגובה.

המצב המשפטי

סעיף 6 (ב) לחוק הוצל"פ קובע כדלקמן:
"...לא תוגש בקשה לביצוע פסק דין כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שחלף המועד שנקבע בפסק הדין לביצועו, ואם לא נקבע מועד כאמור - לאחר שחלפו 30 ימים מיום מתן פסק הדין; ניתן פסק הדין שלא במעמד החייב ונדרש הזוכה או בא כוחו להמציא את פסק הדין לחייב, יחל מניין 30 הימים במועד המצאת פסק הדין....".