עירית ראשון לציון נ' בוגנים ואח'

פסק דין

לפני תביעה כספית ע"ס 17,604.10 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעים.

עיקר טענות התובעת

הנתבעת 2 (להלן: החברה), הינה מחזיקה, כמשמעות מונח זה בפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות), של עסק המצוי ברחוב סחרוב 5 בראשון לציון (להלן: הנכס) בתקופה שבין 1.3.07 עד 1.9.09.

בהתאם לפקודת העיריות, חייבת החברה לשלם לתובעת ארנונה עבור השנים 2007-2009 סך סופי של 17,604.10 ₪ נכון ליום 12.9.11. לא הוגשו השגה או ערר על החוב ולפיכך החוב הוא סופי.

הנתבע 1 הינו בעל מניות בחברה וחב לתובעת את הסכום האמור מכח סעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004 ו/או סעיף 8ג לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ג-1992, בהיותו בעל שליטה בחברה כהגדרת מונח זה בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה.

התביעה הוגשה כתביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל.

עיקר טענות הנתבעים

הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע תובענה נתמכת בתצהירו של הנתבע. בהתנגדות נטען כי החברה החזיקה בנכס החל משנת 2005 ועד לשנת 2007 ומילאה את מלוא התחייבויותיה, לרבות כלפי התובעת. התובעת לא החזיקה בנכס בתקופה הרלוונטית לתביעה. הנתבעים מעולם לא נרשמו בספרי התובעת כמחזיקים וככל והתבצע רישום כאמור הוא נעשה ע"י צד ג'. עוד נטען באופן כללי כי לא מדובר "בחוב סופי" והחוב מוכחש מעיקרו. הנתבע אישר כי החזיק בחלק ממניות החברה, אך לא כיהן כמנהל (ראו גם סעיף 5 להחלטה מיום 29.1.13).

ההליכים וגדר המחלוקת

בהחלטה מיום 29.1.13 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בשאלה אחת בלבד: "האם נמסרה ע"י מי מטעם החברה למשיבה הודעה כי החברה חדלה מלהחזיק בנכס" (סעיף 16 להחלטה). הרשות הותנתה בהפקדת מלוא סכום התביעה בקופת ביהמ"ש. הסכום הופקד.

ביום 30.9.13 הנתבע הגיש ת.ע.ר. במסגרתו טען כי מעולם לא קיבל נכסים מהחברה, בתמורה או שלא בתמורה, ולפיכך לא מתקיימת החזקה שבדין בדבר העברת נכס ללא תמורה (ס' 6 לתצהיר). התצהיר נתמך במכתבו של רו"ח של החברה ודו"חות כספיים לא חתומים של החברה לשנים 2007-2009.

בישיבה המקדמית הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן: "בהמלצת בית המשפט הגענו להסכמה לפיה הראיות מטעם הנתבעים תהיינה תצהיר הרשות להתגונן בכפוף להחלטה מיום 29/1/13 על מתן רשות להתגונן (סעיף 16 להחלטה) ובנוסף תצהיר הנתבע שהוגש ב-30/9/13 כאשר מובהר כי גדר המחלוקת תהיה על פי סעיף 16 להחלטה האמורה וטענות הנתבעים ככל שנוגעות להעברת נכסים על פי סעיף 119א לפקודת מס הכנסה...".

לאור האמור ועפ"י המוסכם בין הצדדים, גדר המחלוקת היא בשני עניינים:

א. האם נמסרה לתובעת הודעה כי החברה חדלה מלהחזיק בנכס;

ב. קיומה של החזקה שבדין בדבר העברת נכסים מהחברה לנתבע.

דיון והכרעה

התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו הגב' רותי ברק, מנהלת יחידת האכיפה בתובעת והנתבע.

הודעה על חדילה מהחזקה בנכס –הנטל להוכחת הטענה כי נמסרה לתובעת הודעת חדילה מהחזקה מוטל על הנתבעים. הנתבעים לא המציאו אסמכתא לפיה נמסרה הודעה על חדילה מהחזקה. בחקירתו בישיבת ההתנגדות, שיער הנתבע כי ההודעה נמסרה ע"י ערן רענן שעבד בחברה. בחקירתו בישיבת ההוכחות טען: "לדאבוני הרב לא שמרתי העתק מההודעה ששלח ככל הנראה, אני אומר בוודאות, העובד ערן רענן" (ע' 9 ש' 29-30). ערן רענן לא הובא לעדות. הסברו של הנתבע כי "לא ראיתי את הבן אדם הזה כעשור" אינו מספק ולא נטען כי כלל נעשה נסיון לקבל ממנו תצהיר או לזמנו לעדות. ברי כי עניין זה עומד לחובת הנתבעים.

עולה מהאמור כי הנתבעים לא הרימו הנטל להוכיח כי נמסרה לתובעת הודעה על חדילה מהחזקה והיא נדחית.