עירית קרית ביאליק נ' אלוני

החלטה

1.בפני בקשת המבקש-הנאשם (להלן "המבקש") לביטול פסק דין (הכרעת דין וגזר דין) שניתן בהעדרו בתאריך 13/3/2011.

2.נגד המבקש הוגש כתב אישום ביום 1/8/2010 המייחס לו עבירה על הוראות סעיף 12 (ב) לחוק עזר לקרית ביאליק (מניעת מפגעים ושמירת הסדר והנקיון), התשמ"ט – 1989 .

3.בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 23/11/2009 בסביבות השעה 11:00, ברחוב האצ"ל בקרית ביאליק, נע המבקש עם כלבו הפרטי שעשה את צרכיו ולא ניקה את הגללים של הכלב והמשיך לנוע לכיוון ביתו.

4.כתובתו של המבקש כפי שהופיעה בכתב האישום הינה שדרות הבנים 129 קרית ביאליק. לכתובת זו נשלח הזימון לדיון שהתקיים ביום 13/3/2011. אישור המסירה חזר בשני מועדים – באחד, צוין כי איש לא נמצא בבית והושארה הודעה, ובשני צוין כי דבר הדואר "לא נדרש" על ידי המבקש.

5.מאחר והמבקש זומן כדין ולא התייצב, ראיתי באי התייצבותו כהודאה בכתב האישום, לפי הוראות סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הרשעתי אותו בביצוע העבירה, בהתאם למיוחס לו בכתב האישום, וחייבתי אותו בתשלום קנס בסך 660 ₪ או 6 ימי מאסר (הקנס המקורי הקבוע בצידה של העבירה).

6.המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין, היא נשוא החלטתי זו, במסגרתה טען כי לא הופיע לדיון מאחר ולא קיבל זימון כדין וכי לא קיבל אף את הודעת הקנס.

7.המבקש אישר כי כלבו אכן עשה את צרכיו ברחוב במועד הנטען, ואולם טען כי מפאת העובדה שצרכיו של הכלב היו בצורה נוזלית ולא מוצקה, לא היה ניתן פיזית, כך לטענת המבקש, לאסוף את הפסולת.

8.לגרסת המבקש, פקח מטעם המאשימה ליווה אותו לדירתו לאחר הארוע, מאחר ולא היתה ברשותו תעודה מזהה, וכי לאחר הצגת תעודת הזהות, סר הפקח לדרכו ולא השאיר הודעה ו/או דרישה כלשהי בבית המבקש. המבקש מוסיף ומציין כי מדובר במקרה חד פעמי, אשר ארע לפני כשנה וחצי וכי הכלב אינו ברשותו עוד.

9.תגובת המאשימה לבקשה הוגשה ביום 5/5/2011 בה נטען, כי לאור העובדה שהמבקש מודה כי כלבו אכן עשה את צרכיו ברחוב, וכי הוא לא ניקה אחריו, אין הצדקה לביטול פסק הדין, ואולם, חרף העובדה שמדובר בקנס שנמצא בטיפול חברת גביה וצבר ריבית פיגורים והתווספו לו הוצאות גביה, נאותה המאשימה להעמיד את גובה הקנס על סך של 660 ₪, ללא הוצאות גביה וללא ריבי פיגורים.

10.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המאשימה ובמסמכים המצויים בתיק בית המשפט, נחה דעתי כי דינה של הבקשה להידחות. אנמק.

11.לשאלה באילו תנאים יבוטל פסק-דין שניתן בהעדרו של נאשם, מתייחס סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אשר לפיו בעבירות עוון או חטא בלבד, רשאי בית-המשפט, על-פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

12.סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 פורש רבות על ידי בתי המשפט וכך נקבע:

"אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בסעיף 130 (ח) לחסד"פ. הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש תוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו...ב

נחזור ונזכיר בהקשר זה, כי בשלב הדיון בבקשה הסתיים ההליך הפלילי, המבקש הורשע ודינו נגזר. על מנת לשכנע את בית המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק הדין, ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא, שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון... יחד עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש – וזו האפשרות השניה – שאי היעתרות לבקשתו עלולה לגרום עיוות דין, דין בקשתו להתקבל". (ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(6) 793, 803 (2003).

13.חזקת המסירה הקבועה בסעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, קובעת כי בעבירות מן הסוג בו נאשם המבקש רואים את ההזמנה למשפט כאילו הומצאה כדין גם ללא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו 15 ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנאשם שלא קיבל את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו.

14.מעיון בתיק בית המשפט, עולה כאמור כי קיים אישור מסירה לזימון המבקש לדיון, עליו צוין שהמכתב לא נדרש. "לא נדרש" כמוהו כזימון כדין. בנוסף, עולה מאישור המסירה כי היה אף ניסיון נוסף למסור את דבר הדואר למבקש בביתו, ואולם לא נמצא איש בבית באותה העת.

מכאן שקמה החזקה הקבועה בסעיף 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 והמבקש לא הצליח לסתור חזקה זו, על אף שיכול היה לעשות כן במסגרת בקשת הביטול. למעשה, המבקש לא הראה כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו ומכאן שהתנאי הראשון לא מתקיים.

15.באשר לשאלת עיוות הדין -

ככלל, לא די בטענה כללית כי המבקש כופר במיוחס לו, שכן, כפי שנפסק, "לשיטה זו - כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק-דין, ולא היא" (רע"פ 04 /1773 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל).