עירית פתח תקוה ואח' נ' הלל ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום ארנונה לדירה מס' 2 ברח' יונה הנביא 58 פ"ת, הידועה כגוש 4042 חלקה 33 (להלן: הדירה).

התביעה מתייחסת לתקופה שבין 1.5.02 ל-31.12.08 (להלן: תקופת החיוב).

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת היותו של הנתבע "מחזיק" בדירה בתקופת החיוב.

הנתבע העיד, כי לא התגורר במהלך כל תקופת החיוב בדירה, אלא בדירה אחרת המצויה בנכס. אין מחלוקת על כך שבנכס יש שתי יחידות דיור, וכי התביעה מתייחסת לדירה אחת בלבד.

לטענת הנתבע, הדירה לא היתה מאויישת ו/או מוחזקת על ידו במשך כל תקופת החיוב, וזאת לאחר שביום 20.3.97 ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בר"ג (כב' השופטת פלאוט) בתמ"ש 410090/96 בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שהגישה אשתו בנפרד של הנתבע כנגדו (להלן: פסק הדין). פסק הדין הינו חלוט, לאחר שערעורים עליו לבית המשפט המחוזי והעליון, שהוגשו ע"י הנתבע – נדחו (ראו עמ 1137/07 מחוזי ת"א שצורף לכתב ההגנה בהודעת צד ג'). בפסק הדין נקבע, כי הנכס – המורכב משתי יחידות מגורים, שאחת מהן היא נשוא התביעה – רשום במינהל מקרקעי ישראל על שם הנתבע ואשתו כחוכרים במשותף. בפסק הדין ניתן צו לפירוק השיתוף בנכס, ובית המשפט מינה את בא כוחה של האשה, עו"ד שמואל צברי, ככונס נכסים למכירת הנכס.

בהמשך לכך מונה ביום 8.4.97 גם בא כוחו של הנתבע ככונס נכסים נוסף. מהמסמכים החלקיים שצורפו ע"י הנתבע עולה כי כינוס הנכסים לא הוביל למכירת הנכס, לא ברור אם מחמת בעיות ברישום הנכס בלשכת רישום המקרקעין ובמינהל, כטענת הנתבע, או מחמת העדר שיתוף פעולה של הנתבע עם הכונסים או כל סיבה אחרת, ומכל מקום ביום 12.7.01 ניתנה החלטה נוספת ע"י כב' השופטת פלאוט לפיה שוחררה כונסת הנכסים מטעם הנתבע עו"ד דור ומונתה במקומה עו"ד קויפמן, ביחד עם הכונס מטעם האשה עו"ד צברי. בית המשפט הנחה את הכונסים לפעול בהסכמה ולהגיש בקשות למתן הוראות בשיתוף פעולה. גם בשלב זה לא יצא פירוק השיתוף לפועל, וביום 26.12.01 בוטל בהסכמה מינויים של עו"ד צברי ועו"ד קויפמן ככונסי נכסים, ומונה במקומם כונס נכסים יחיד – עו"ד יהודה אורון. נקבע בהחלטת כב' השופט ד"ר גרמן, כי הכונס רשאי "להמשיך בפעולות שנעשו עד עתה, או להתחיל מחדש, כפי שיראה לו". כן נקבע כי הכונס ישתף פעולה עם ב"כ הצדדים וימסור להם אינפורמציה על פי בקשתם.

ביום 6.12.05 ניתנה החלטה מאת כב' השופטת פלאוט, לפיה הוחלט להעניק לכונס הנכסים עו"ד יהודה אורון "את כל הסמכויות שבידי בעלי הזכויות בנכס, כולן או מקצתן, לרבות ומבלי לפגוע בכלליות האמור, בכל הקשור והנוגע לחתימה על חוזה החכירה החדש, רישום הזכויות בלשכת המקרקעין, מימוש הרכוש בדרך של מכירה, ניהולו, שמירתו, שימורו, השבחתו וגביית כספים ורווחים מן הרכוש ואופן השימוש בהם, וחתימה על כל המסמכים בשמם ובמקומם של בעלי הזכויות בנכס.

הנתבע הציג מכתב של הכונס עו"ד אורון משנת 2008 לעירית פתח תקוה, מחלקת הגביה, בו הוא מודיע כי מונה ככונס לצורך מכירת הנכס, וביקש להקפיא הליכי גביה בגין חובות הארנונה בנכס "שכן כל חוב כאמור לעירית פ"ת עתיד להיות מוסדר בלאו הכי בעת המכירה". בנוסף ביקש הכונס להעביר אליו פירוט של כל החובות הקיימים לגבי הנכס הנ"ל. בהמשך לפנייתו, שלחה העיריה לכונס בדצמבר 2008 פירוט של החוב על הנכס לפי שנים, עד שנת 2008. כן הוצג מכתב שנשלח אל הכונס עו"ד אורון בשנת 2008 מחברת מיתב – תאגיד עירוני בפ"ת (בגין חיובי מים וביוב), בו הוא מתבקש להסדיר את תשלום החוב שנצבר על הנכס משנת 2004 עד 2008, בסך כ-1600 ₪.

משמע, מעת מינוי של עו"ד אורון ככונס נכסים, לפני תחילת תקופת החיוב, הוא הוסמך לביצוע פירוק השיתוף בנכס, לרבות כניסה לנעלי חוכרי הנכס לצורך חתימת חוזה חכירה חדש, פעולות השבחה ו/או רישום ו/או ניהול הנכס עד למימוש הזכויות בדרך של מכירת הנכס. יתר על כן, הכונס עצמו הכיר, בפנייתו לעיריה, בחובתו ככונס לשלם את מלוא יתר החוב בגין חיובי ארנונה בנכס, לאחר מכירתו ומהכספים שיתקבלו מהקונה.

לא הוצגה כל ראיה לפיה לאחר מינוי כונס הנכסים עו"ד אורון, שהוסמך לתפוס את הדירה ולבצע כל פעולה הדרושה למימוש הזכויות ופירוק השיתוף, המשיך הנתבע להחזיק בדירה בכל דרך, למעט היותו אחד מהחוכרים-במשותף ולמגוריו בסמוך לדירה, ביחידה נפרדת. גם חיובי המים שנשלחו לכונס, בסך של פחות מ-400 ₪ לשנה, מלמדים על כך שהדירה לא היתה מאויישת בשנים 2004-2008. הנתבע הציג בדיון גם מסמך לפיו פנה לחברת החשמל לאחר פסק הדין וביקש ניתוק הדירה מהחשמל.

אין בפני כל אינדיקציה לטענה כי בתקופת החיוב הנתבע התגורר בדירה או השכיר אותה וגבה את דמי השכירות, ולא ברור מדוע ראתה התובעת לתבוע דווקא אותו כמחזיק ולא לתבוע את אשתו בנפרד שגם היא רשומה כחוכרת בנכס, הכולל את הדירה. אמנם, אין חולק כי האשה לא התגוררה או החזיקה פיזית בדירה בתקופת החיוב, אך גם לגבי הנתבע לא הוצגה כל הוכחה כזו ועל כן ההבחנה תמוהה. אמנם הנתבע מתגורר ביחידת דיור אחרת בנכס, אך בעובדה זו לבדה אין כדי ליצור לו מעמד של מחזיק ביחס לדירה נשוא התביעה, משלא הוכחו מגורים, שימוש אחר או השכרת הדירה על ידו.

גם העובדה כי בשלהי התקופה הגיש הנתבע לעיריה בקשה לפטור מארנונה בנימוק שהדירה אינה ראויה למגורים, בקשה שנענתה בחיוב לאחר שפקח ביקר בדירה ומצא כי הטענה נכונה, ועל כן החליטה העיריה לפטור את הדירה מארנונה לשנת 2009 ואילך, תומכת בטענת הנתבע כי לא התגורר בדירה ולא החזיק בה בכל דרך גם לפני 1.1.09. אין בעצם הגשת הבקשה, כשהנתבע הינו חוכר-במשותף של הדירה, כדי להקנות לנתבע בדיעבד מעמד של "מחזיק" בדירה ביחס לתקופת החיוב. בקשה כזו יש ומוגשת ע"י בעלים של הנכס, ללא קשר להיותו "מחזיק" כהגדרתו בחוק.

לפיכך אני קובעת כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה, כי הנתבע אכן החזיק בדירה מיום מינוי כונס הנכסים עו"ד אורון ואילך. כאמור, העובדה כי הנתבע התגורר בדירה סמוכה בנכס אין בה כשלעצמה להפוך אותו ל"מחזיק" בדירה שמונה עליה כונס פעיל, בהעדר ראיה כי עשה שימוש בדירה בדרך כלשהי או מנע מהכונס לפעול לניהולה ומימושה, כפי שמונה.

לפיכך אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאות הנתבע בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"א, 18 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: