עירית עפולה נ' הירש

בפני

כב' השופטת עיריה מרדכי

הכרעת דין

א. רקע:

1.על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.5.08 בשעה 09.30 התקיים מפגע בנכס שבהחזקת הנאשם, מר דב הירש, ברחוב האביב מס' 6 בעפולה. המפגע האמור בא לידי ביטוי ברעש, לכלוך וריחות רעים ומזיקים, כתוצאה מהחזקתם של עזים במקום. המדובר בעבירה על סעיף 12(א) לחוק עזר לעפולה (שמירת הסדר והניקיון), התשמ"ב – 1982 (להלן: חוק העזר).

2.בגין המפגע הנ"ל, נערך דו"ח ברירת קנס בסך 660 ₪ כנגד הנאשם. הנאשם הופיע לדיון וביקש להישפט. טענתו הייתה כי המדובר בשני עזים ננסיים, שהינם דומים לחיות "בית" (מקובלות יותר), המוחזקות בכלוב בחצר ושהחזקתם כך, לא נאסרה בדין. הם לא גרמו למטרדי רעש בלתי סביר או ריחות מזיקים וכד' בכלל ובמועד הנטען בדו"ח, בפרט. (רא' פרוטוקול הדיון מיום 03/09/08).

3.התביעה הביאה את ראיותיה והעידו מטעמה מר שמעון הלוי (ע.ת 1), הגר בשכנות לנאשם (להלן: השכן); מר אורי רגב (ע.ת 2), הפקח אשר ערך את הדו"ח המהווה את כתב האישום (להלן: הפקח), ומר אבי אדרי (ע.ת 3) מנהל מחלקת הפיקוח והביטחון של עיריית עפולה (להלן: מנהל הפיקוח).

4.בתום שמיעת עדי התביעה, לאחר שב"כ המאשימה הכריזה אלו עדי, טען הנאשם את הטענה כי אין להשיב לאשמה. לב"כ המאשימה ניתנה שהות להגיב לטענה ולנאשם ניתנה הרשות להגיב לטיעוניה.

5.לטענת הנאשם, שלושת עדי התביעה לא ביססו את האשמה המיוחסת לו, ואף אם נתעלם בעת זו מסתירות בעדויותיהם ושאלת המהימנות, הרי שעדויותיהם אודות קיום המפגע התייחסו לתאריכים אחרים מהמועד הנקוב בדו"ח ברירת המשפט, המהווה את כתב האישום.

6.לטענת הנאשם, השכן תיאר את מפגעים נטענים מהעזים (ריחות ורעש) במשך תקופה נמשכת. המאשימה מבקשת לבסס את הרשעתו של הנאשם על ידי הטענה וההנחה כי גם במועד הנקוב בכתב האישום, התקיימו בפועל המפגעים עליהם העיד השכן. השכן התקשה לזכור את מצב הלכלוך, הרעש והריחות, ביום בו מיוחס לנאשם ביצוע העבירות של המפגע.

7.הפקח אשר ערך את הדו"ח, העיד כי אינו יודע היכן היו העזים/המפגעים ביום הנקוב בכתב האישום. הוא הניח שהעזים שהו באותו המקום, שבו תיעד אותם, חמישה ימים קודם לכן, ביום 1.5.08. הוא הדין לגבי מנהל הפיקוח, אשר העיד כי כלל לא היה במקום ביום רישום הדו"ח, כי אם מספר ימים קודם (בביקור ב-01/05/08).

בנסיבות המתוארות טוען הנאשם כי אין כלל ראיות בפני בית משפט אודות קיום מפגע בפועל, במועד שיוחס לו בדו"ח שנערך (כתב האישום), קרי ביום 06/05/08.

המאשימה מודה, בעצם, כי הפקח טעה בעת שציין על גבי הדו"ח את יום רישומו, ה-06/05/08, בעוד שהביקור ביחד עם מנהל הפיקוח היה ביום 01/05/08, אז צולם גם השטח. לשיטתה, די בכך שהפקח ומנהלו חוו את ותיעדו את המפגע ביום ה-01/05/08, על מנת לבסס את העבירה נשוא האישום וכדי לחייב את הנאשם, להשיב לאשמה.

כן נטען כי לאור עדותו של השכן אודות החזקתם של העזים במקום, תוך גרימת מפגע מתמשך, על בית המשפט לחייב את הנאשם להשיב לאשמה בגין העבירה שנתגלתה, הגם שאין עדות המתייחסת באופן חד משמעי לתאריך ולשעה הנקובים בכתב האישום.

ב. דיון והכרעה:

סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) מאפשר לבית משפט להרשיע נאשם, שעה שאשמתו נתגלתה מן העובדות שהוכחו בפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום המקורי ובתנאי שניתנה לנאשם אפשרות סבירה להתגונן. כן, ניתן לפי שיקול דעת בית המשפט להתיר תיקון כתב אישום. פעולות אלה נתונות לשיקול דעתו של בית המשפט ומובן מאיליו שאין הדבר ראוי, בכל מקרה, באופן אוטומטי. המאשימה, אשר עמדו לרשותה הוראות חוק שונות ודרכי פעולה שונות, בחרה בדרך של עריכת דו"ח ברירת משפט אודות מועד מסוים ומוגדר. המדובר בדו"ח מסוג הדו"חות הנערכים בכמויות לא מבוטלות, מידי יום, כאשר העונש בגינם הינו קנס מוגדר ואף אינן מלוות בכל סנקציה נוספת, שעה שהדו"ח משולם על ידי מקבלו.

במקרים שכאלה הנני סבורה שהכלל הינו שיש לבחון את האשמה על פי העובדות הרשומות בדו"ח גופו (המהווה כתב האישום) ואין מקום לפעול כמפורט לעיל, אלא בנסיבות חורגות, המצדיקות זאת, לאחר שקילת מאזן מכלול האינטרסים המקובלים של המשפט הפלילי.

סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) קובע:

"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית משפט את הנאשם

בין על פי טענת הנאשם ובין מיוזמתו – לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בענין".