עירית עכו נ' זגייר

בפני

סגן נשיא משה אלטר

1.בכתב האישום שבפניי מיוחס לנאשם ביצוע עבירה לפי סעיף 12 (א) לחוק העזר לעכו (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"א - 1990 (להלן: "חוק העזר"), זאת משום, שלפי הנטען בכתב האישום, ביום 23/08/09, שעה 12.55, הוא החנה את רכבו ברח' בן עמי, ליד בית מס' 5, שהינו מקום חנייה מוסדר כהגדרתו בחוק העזר, מבלי ששולמה אגרת חניה.

2.בישיבת ההקראה הודה הנאשם כי החנה את רכבו במקום ובמועד הנטענים בכתב האישום, אולם טען כי שילם את אגרת החנייה בשעה 12:35, היינו 20 דקות לפני שנרשם הדו"ח ולכן לא עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

כאשר נשאלה ב"כ המאשימה אם היא חולקת על טענת הנאשם כי שילם את האגרה, היא השיבה בשלילה, אולם לטענתה בעצם העובדה שבעת רישום הדו"ח לא היה כרטיס החנייה מוצמד לחלון הרכב הקרוב למדרכה, כמתחייב מהוראות סעיף 3 (ד) (2) לחוק העזר, עבר הנאשם את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום .

3.למעשה אין מחלוקת עובדתית מהותית בין הצדדים. מוסכם על שני הצדדים כי:

א.הנאשם החנה את רכבו במועד ובמקום הנטענים בכתב האישום.

ב. המקום בו החנה הנאשם את רכבו הינו "מקום חנייה מוסדר", כהגדרתו בחוק העזר.

ג.הנאשם שילם את אגרת החנייה, בגין החנייתו של רכבו במקום הנ"ל, בשעה 12.35, היינו 20 דקות לפני מועד רישום הדו"ח.

ד.הנאשם לא הצמיד את כרטיס החנייה לשמשה הקדמית או לחלון הדלת הקדמית של הרכב. למעשה, בעת רישום הדו"ח כלל לא היה כרטיס החנייה ברכב, אלא היה בהחזקתו של הנאשם.

4.נשאלת השאלה - וזו השאלה היחידה העומדת להכרעה בתיק שבפניי - האם במצב העובדתי כפי שתואר לעיל, שלגביו אין, כאמור, מחלוקת, עבר הנאשם את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום .

לאחר שבחנתי בחון היטב את עובדות המקרה ואת הוראות חוק העזר, הגעתי למסקנה שיש לזכות את הנאשם מכל אשמה, זאת כפי שיובהר בסעיף 5 להלן.

5.סעיף 12 (א) לחוק העזר, שהוא הסעיף שעל פיו הועמד הנאשם לדין, קובע לאמור כי

"לא יעמיד אדם ולא יחנה ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות, רכב במקום חניה מוסדר, אלא אם כן שילם אגרת הסדר בשיעור שנקבע לאותו מקום חניה, כנקוב בתוספת השנייה".

היינו, סעיף זה אוסר על החניית רכב במקום חנייה מוסדר אם לא שולמה אגרת החנייה. מאחר ואין חולקין שהנאשם שילם את האגרה בגין החנייה, הרי ברור שלא עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

6.כאמור, טוענת ב"כ המאשימה, כי לאור העובדה שהנאשם לא הצמיד את "כרטיס החנייה" לחלון הרכב הקרוב למדרכה, כמתחייב מהוראות סעיף 3 (ד) (2) לחוק העזר, עבר הנאשם את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. האומנם?

עיון בהוראות סעיף 12 (ד) , לחוק העזר, הקובע לאמור כי

"סודרה החניה באמצעות כרטיסי חניה, תשולם האגרה ברכישת כרטיס החניה והצגתו בהתאם לחוק עזר זה; אי הצגת כרטיס החנייה בהתאם להוראות חוק עזר זה תהווה ראיה לכאורה לאי תשלום האגרה כאמור" (ההדגשות שלי - מ.א),

מלמד שאין הדבר כך. אי הצמדת כרטיס החניה לחלון הרכב, איננו עבירה (לנאשם גם לא מיוחס ביצוע עבירה לפי סעיף 3 (ד) (2) לחוק העזר), אלא רק מהווה ראיה לכאורה לכך שהאגרה לא שולמה. חזקה זו, כמו כל חזקה - ולא מדובר כאן בחזקה חלוטה - ניתנת לסתירה. היינו, משמחנה נהג את רכבו במקום חניה מוסדר ואינו מציג את כרטיס החניה באופן שנקבע בסעיף 3 (ד) (2) לחוק העזר, עובר אליו נטל ההוכחה ואם אינו מצליח להוכיח כי שילם את האגרה, יורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 12 (א) לחוק העזר. אם הוא מצליח להוכיח ששילם את האגרה, יזוכה.