החלטה
על הנאשם הוטל קנס מנהלי בשל עבירה בניגוד לחוק העזר לעכו (העמדת רכב במקום כניסה לשטח המיועד לכלי רכב שלא להעלאת נוסעים או להורדתם) תשמ"א – 1990, עבירה שביצע ביום 30.12.08.
הנאשם הגיש בקשה להישפט לפי זכותו בסעיף 229(א)(2) לחסד"פ.
בהתאם, נקבע דיון והקראה קויימה בישיבת יום 24.10.10.
הנאשם כפר באשמה, אף שהודה בעובדות.
הנאשם מבקש עתה לחזור בו מהבקשה להישפט וטוען כי בכוונתו לשלם את הקנס המנהלי המקורי, כאילו לא הועמד לדין לפי סעיף 229(א)(2).
ב"כ המאשימה טוענת, כי משהוגשה בקשה להישפט ע"י נאשם שקיבל לידיו הודעת קנס, ביהמ"ש לא מוסמך להורות על מחיקת כתב האישום, וכי דבר זה נתון בסמכותו של היועמ"ש או נציגיו המוסמכים, והנאשם לא רשאי עוד לחזור בו מהבקשה להישפט, ויש להמשיך בהליכים לפי סדר הדין הרגיל, לבירור אשמתו ולמתן הכרעת דין בהתאם.
עיינתי בפרק סדרי דין מיוחדות בעבירות קנס החסד"פ (נוסח משולב) ולא מצאתי כי קיימת הוראה מפורשת המסדירה את הנושא נשוא המחלוקת שבפניי, היינו, האם לזכות הנאשם האפשרות לחזור בו מהבקשה להישפט לאחר שהחל משפטו בבית המשפט בעקבות הגשת בקשה כאמור, או שמא עם הגשת הבקשה לקביעת דיון החל הליך פלילי שלנאשם אין הזכות להפסיקו ולהחזיר את ההליך לראשיתו.
לא מצאתי כי העדר מסגרת נורמטיבית לעניין המחלוקת הנ"ל, מלמד על הסדר שלילי, היינו, מלמד על העדר זכות של הנאשם לחזור בו מהבקשה להישפט, בטרם מתן הכרעת הדין.
יש לפרש את החוק ואת הפרק הרלבנטי בדרך המקלה עם הנאשם והמצמצמת את הפגיעה בזכויותיו. ההליך שבפניי מוסדר בפרק מיוחד שקבע המחוקק בחסד"פ, שעה שנקבעו סדרי דין מיוחדים לבירור אשמת נאשם שעניינה עבירת קנס, ולכן יש לפרש הוראות אלו באופן שונה מהפרשנות המיוחסת בסדרי הדין הרגילים באותו חוק.
פתיחת ההליך הפלילי בהליך שבפניי הייתה לבקשת הנאשם וביוזמתו. שעה שמבקש הנאשם לחזור מבקשה יזומה זו, בטרם החל ביהמ"ש בשמיעת ראיות ובטרם מתן הכרעת הדין, אין לחסום מפניו את הזכות והאפשרות לחזור בו מהבקשה שהגיש ולאפשר לו לשלם את הקנס המנהלי, לפי הודעת קנס שקיבל. מסקנה אחרת אינה צודקת, שהרי פרשנות אחרת תביא לתוצאה לפיה נאשם שביקש להישפט נמצא כמי שהרע את מצבו, בשלב מאוחר יותר, בטרם הורשע בדין, שעה שמבקש הוא לחזור בו מהבקשה להישפט ולאפשר לו לשלם את הקנס לפי הודעת העיריה.
תמיכה במסקנה הנ"ל מצאתי בהוראות שקבועות בפרק ז' בסדרי דין מיוחדים בעבירות קנס, שם מציין המחוקק כי רואים נאשם כמודה בביצוע העבירה וכן מורשע בה שעה שלא מתייצב למשפט שנקבע בעקבות הגשת בקשה להישפט וכן ניתן לגזור את דינו במידה ולא התייצב לדיון לאחר הרשעתו. אין כל הוראה בפרק הנ"ל הקובעת כי חזרה מהבקשה להישפט, בטרם בירור אשמה והכרעת דין, כמוה כהודאה בבית משפט וכי ניתן להרשיע את הנאשם על פיה.
סיכומו של דבר, ולבקשת הנאשם, ובטרם החלה פרשת התביעה, אני מוחק את הבקשה להישפט.
בהתאם, ישלם הנאשם את הקנס המקורי כפי שנדרש ולפי הודעת הקנס שנמסרה לו, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כמצוות הדין, כפי שנקוב בהודעת הקנס, וכאילו לא הוגשה בקשה להישפט כלל. תוספות כאמור תתווספנה כדין עד למועד התשלום של הקנס המנהלי.
למען הסר ספק, הנאשם חייב בתשלום הקנס וההפרשים כמי שקיבל הודעת קנס ולא שילם אותו עד היום.
ניתנה והודעה היום י"א אדר א תשע"א, 15/02/2011 במעמד הנוכחים.
וויליאם חאמד, שופט
הוקלד על ידי: רונית בן שושן