עירית עכו נ' גריפאת

הכרעת דין

לנאשמת מיוחסת עבירה לפי חוק העזר לעכו ( העמדת רכב וחנייתו ), התשנ"א – 1990 בכך שביום 27/4/08 בשעה 11:27, ברח' יהושפט 28 בעכו, החנתה את הרכב נשוא האישום על מדרכה שלא נקבעה כמקום חנייה מוסדר.

בתשובתה לכתב האישום טענה הנאשמת כי, הרכב הנ"ל נעצר במהלך הנסיעה, ואחרים סייעו לה לדחוף אותו על המדרכה.

הנאשמת לא הציבה שילוט מתאים, ללמד כי רכבה חנה על מדרכה עקב תקלה בו.

הפקח מטעם המאשימה, מר גדבאן שאדי, העיד כי, בהגיעו למקום הבחין ברכב החונה עם 4 גלגליו על המדרכה במקום הנ"ל, ולאחר שרשם את הדו"ח, הגיעה הנאשמת והודיעה לו כי הרכב מקולקל, וכי היא תמציא לו אישור בדבר תיקונו במוסך, והפקח הפנה אותה לעירייה, להגיש ערעור על רישום הדו"ח ( עמוד 4 שורות 14-19 לפרוטוקול ). העד צילם שתי תמונות, שהוגשו וסומנו ת/1, המתעדות את חניית הרכב הנ"ל על מדרכה. העד הוסיף כי הוא לא הבחין בכל דבר המלמד כי הרכב מקולקל, לא היה שלט המלמד על כך, ולא הופעלו אורות מהבהבים. כן העיד כי הוא לא ראה איש דוחף את הרכב מהכביש אל המדרכה ( עמוד 5 שורה 9 לפרוטוקול ), ולא שאל את הנאשמת מה התקלה שאירעה ברכב הנ"ל ( עמוד 5 שורה 10 ).

מכלל עדותו של העד הנ"ל יש לקבוע כי הוא הגיע לאחר שהרכב כבר חנה על המדרכה, ומשכך, לא היה עד לנסיבות העמדתו שם, והוא עזב את המקום לאחר שפגש את הנאשמת שם, שהודיעה לו על תקלה ברכב.

אין חולק כי הנאשמת ציינה בפני העד, באותו מעמד, כי רכבה מקולקל וכי היא תמציא אישור בדבר תיקונו, וחרף זאת, בחר העד שלא לרשום תגובתה זו בגוף הדו"ח שרשם כנגדה, או במזכר נפרד הנספח לדו"ח הנ"ל ( עמוד 5 שורה 12 ). המדובר במחדל ממשי, שיש לייחס לו משקל ניכר, שכן, זכותו של הנאשם כי תגובתו הראשונה, הניתנת במעמד רישום הדו"ח כנגדו, תתועד ע"י הפקח, על מנת שיוכל זה להגישה לבית המשפט, במידה ויבחר הוא להגיש בקשה להישפט. תגובה זו של הנאשם הינה בעלת משקל ממשי, משניתנת היא בהזדמנות הראשונה, במעמד רישום הדו"ח כאמור, והימנעות מתיעודה בשעת גילוי העבירה לכאורה, פוגעת בזכותו של הנאשם להליך הוגן, ובהגנתו.

העד הנ"ל הסביר הימנעותו מתיעוד תגובתה של הנאשמת, כך:

" חיכיתי עד שהיא תגישה על כך הודעה לעירייה ".

( עמוד 5 שורה 13 ).

לא מצאתי את ההסבר הנ"ל מניח את הדעת, להצדיק לא לציין את תגובת הנאשמת לעבירה המיוחסת לה, עוד במעמד עריכת הדו"ח, שהינו בבחינת כתב אישום. תגובה כאמור, בהזדמנות הראשונה, כמוה כשימוע הנערך לנאשם בטרם עריכת הדו"ח, ורישום הדו"ח ללא תגובת הנאשם, שעה שזה מגיע למקום עם רישומו או סמוך לאחר מכן, ללא הסבר סביר לכך, מהווה פגיעה בזכות היסוד להליך הוגן. גם במקרה והנאשם מגיע לאחר רישום הדו"ח, אך בעוד הפקח במקום, עליו לציין בכתב, במזכר נוסף, את תגובת הנאשם לרישום הדו"ח, בהעדר מניעה לכך.

מחדל נוסף מצאתי בכך שהעד נמנע מלשאול את הנאשמת, שהגיעה למקום בהיותו שם, אודות התקלה, שלטענתה, אירעה ברכב והביאה להשבתתו והעמדתו של המדרכה. היה עליו לברר עימה את נסיבות התקלה, לתעד זאת במזכר, יחד עם תגובתה לרישום הדו"ח, על מנת שהדבר יהווה חומר חקירה לכל דבר ועניין, משיתנהל הליך משפטי לבקשתה של זו. רישום טיב התקלה יש בו כדי להפריך או לאמת את גרסת הנאשמת, במכלול הראיות שיגישו הצדדים בהמשך. הפקח אף נמנע מלבקש ממנה לנסות להתניע את הרכב, על מנת לאמת או להפריך גרסתה בדבר השבתת הרכב, אותה שעה. גם צעד זה, אילו נעשה על ידו, היה בו כדי לסייע בקביעת ממצאים, לאמת או להפריך את גרסת הנאשמת.

הנאשמת העידה כי במהלך הנסיעה ברכב הנ"ל עלה שעון החום של הרכב, הרכב נעצר באמצע נתיב הנסיעה, היא ניסתה להתניעו אך ללא הצלחה, וכי לא היה מקום פנוי במקומות החנייה בסמוך, נהגים בכלי רכב שנסעו שם החלו צופרים, ואחרים עזרו לה להעלות את הרכב על מדרכה, אז ניגשה למכולת סמוכה והתקשרה לבעלה, ומשיצאה משם הבחינה בפקח מצלם את הרכב, אז הודיעה לו שהרכב התקלקל וכי התקשרה למכונאי, והפקח הפנה אותה לעירייה. הנאשמת הוסיפה כי בעלה ביקש ממנה לפנות למוסך מסויים, היא נסעה לשם במונית, וחזרה עם מכונאי, שהתניע את הרכב והובילו למוסך.

התרשמתי כי עדותה של הנאשמת היתה כנה, מהימנה ועקבית.

כמו כן, עדותה הנ"ל של הנאשמת נתמכת בשני במסמכים, שהוגשו וסומנו נ/1 ו- נ/2. האחד, חשבונית אודות תשלום תמורת תיקון רכב, והשני, אישור של המוסך. אציין כי לא מצאתי כי שני מסמכים אלו, שהוצגו ע"י הנאשמת במהלך הדיון, וזאת באמצעות ב"כ המאשימה שאישרה כי הומצאו לה בצירוף לבקשת הנאשמת להישפט, סרוקים בתיק האלקטרוני של בית המשפט, אף שצויין בתיק דבר קיומו של מוצג מס' 2.

כן נתמכת עדות הנאשמת בעדותו של העד מטעמה, מר כורדי סלים, שהעיד כי, בהיותו ברח' בן עמי, הבחין ברכבה של הנאשמת באמצע הכביש, הוא נכנס לרכב וניסה להתניעו ללא הצלחה, זאת עקב תקלה חשמלית, ועל מנת לא להפריע לתנועה, הוא ואחר, בשם מאדי סרור, דחפו את הרכב, בקטע מדרכה מונמך, והעלוהו על המדרכה, ועזבו את המקום. העד ציין כי הוא וחברו הנ"ל דחפו את הרכב כאשר הנאשמת בתוך הרכב ומכוונת אותו, ועדות זו עולה בקנה אחד עם עדות הנאשמת, לעניין זה. העד העיד כי, הם דחפו את הרכב הרחק משפת המדרכה ועד לגדר, על מנת לא להפריע לתנועה ולהולכי רגל. עדות זו עולה בקנה אחד עם התמונה שצילם הפקח מטעם המאשימה, ושסומנה ת/1, המראה כי הרכב אכן הועמד שלא בסמוך לשפת המדרכה. אומנם, הנאשמת העידה כי הרכב הועמד בסמוך לשפת המדרכה ( עמוד 6 שורה 22 לפרוטוקול ), אם כי לא מצאתי כי המדובר בסתירה מהותית, בינה לבין עדות העד מטעמה לעניין זה, שהרי, התמונה מטעם המאשימה, ת/1, מגלה כי הרכב הועמד שלא בסמוך לשפת המדרכה, ולכן, היא תואמת את עדות עד ההגנה. לציין כי גם ב"כ המאשימה, בסיכומיה, הסכימה כי הרכב הועמד הרחק משפת המדרכה, ומכאן, אישרה את גרסת עד ההגנה לעניין זה.

אומנם, הנאשמת לא הציבה שילוט מתאים ולא הפעילה אורות מהבהבים, ללמד על תקלה ברכב. יחד עם זאת, מחדל זה של הנאשמת מקים, לכאורה, עבירה אחרת, אך אינו מוכיח, כשלעצמו, כי גרסת הנאשמת, לפיה, הרכב הועמד על המדרכה עקב תקלה, מופרכת ואינה אמת.

לאור מהימנות עדותה של הנאשמת, ולאור התימוכין שמצאתי בעדות עד ההגנה ובמסמכים שהוגשו מטעם הנאשמת, וכן לאור המחדלים שציינתי באופן רישום הדו"ח, שוכנעתי כי המאשימה לא הוכיחה, למעלה מכל ספק סביר, את העבירה המיוחסת לנאשמת, ומחמת הספק הסביר, אני מזכה את הנאשמת מעבירה זו.

ניתנה והודעה היום ט"ו אדר תש"ע, 01/03/2010 במעמד הנוכחים.