עירית עכו נ' ברקוביץ

החלטה

לאחר דיון בבקשה לביטול גזר הדין שניתן ביום 14.4.13 ובתגובת המאשימה, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שלהלן:

1. ביום 6.9.11 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בגין עבירה עפ"י סעיף 5(ג)(1) לחוק העזר לעכו (העמדת רכב וחנייתו) התשנ"א – 1990.

2. ביום 1.4.12 התייצב הנאשם לדיון וכפר בעובדות כתב האישום. התיק נקבע להוכחות ליום 19.9.12.

3. ביום הדיון, 19.9.12, לא התייצב הנאשם לדיון על אף שהוזמן כדין ועל כן ולאחר שמיעת עדי המאשימה, ניתנה הכרעת דין לפיה נמצא הנאשם אשם בעבירה המיוחסת לו ונגזר דינו.

4. עוד באותו היום הגיש הנאשם בקשה לדחיית מועד הדיון הקבוע ליום 19.9.12 עקב מצבו הבריאותי וצירף אישור רפואי מאת קופת החולים. ביום 20.9.12 ניתנה החלטה לפיה נעתרתי לבקשת הנאשם והדיון נדחה ליום 14.4.13.

5. ביום הדיון, 14.4.13, הנאשם לא התייצב שוב לדיון והגיש בקשה זהה לבקשתו הקודמת לדחיית מועד הדיון עקב מצבו הבריאותי. ב"כ המאשימה התנגדה לדחיית מועד הדיון וטענה כי הנאשם הגיש בקשת דחייה זהה לבקשתו הקודמת והיות וגזר הדין הקודם לא בוטל, ביקשה להשאירו על כנו בשל היעדרויותיו של הנאשם מהדיונים.

6. בדיון שנתקיים ביום 14.4.13 ניתנה החלטתי כי לאור העובדה שהנאשם מגיש בקשות דחייה זהות עקב טיפול רפואי דווקא ביום הדיון ולא מתייצב לדיון פעם אחר פעם, פסק הדין שניתן ביום 19.9.13 יישאר על כנו.

7. ביום 18.4.13 הגיש הנאשם בקשה לביטול פסק דין, בה טען המבקש כי לא התייצב לדיון בשל מצבו הבריאותי, באשר הוא סובל מאי ספקית לב ובמועד הדיון התאשפז אשפוז יום בבי"ח רמב"ם לקבלת טיפול מציל חיים.

8. המאשימה התנגדה לבקשה. לטענתה, אין לבטל את גזר הדין, משום שהמבקש מתעלם מזימונים לדיונים ולאחר קבלת גזר הדין לידיו נשען על מצבו הבריאותי כבסיס לביטול פסק הדין.

9. אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובע כדלקמן:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע."

10.ברע"פ 9142/01 סוראיה אטליא נ' מדינת ישראל, פד נז(6) 793, 803 קבע ביהמ"ש העליון כדלקמן:

"הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש תוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו".

11.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול גזר הדין להדחות.

12.כאמור, המבקש הוזמן כדין לדיונים.

13.המבקש לא הציג סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, המבקש צירף אישורים רפואיים אולם אין בהם כדי הסביר מדוע לא הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון מספר ימים טרם הדיון, שכן מהמסמכים עולה כי הטיפול הרפואי היה ידוע לנאשם מבעוד מועד, אם כן מדוע לא הגיש בקשותיו טרם הדיון אלא בחר לעשות כן ביום הדיון או יום אחרי?

14.עוד עולה מעיון באישורים הרפואיים כי האישור שצורף לבקשתו לביטול פסק הדין מיום 28.4.13, נושא תאריך הוצאה 22.4.13 ולא יום הדיון, דהיינו האישור הוצא בדיעבד.

15.בנוסף, ובניגוד להלכה שנקבעה ברע"פ 9142/01 הנ"ל, הנאשם לא פירט את טענות ההגנה והסתפק בהעלאת טענה סתמית כי "קיימות עילות הגנה משמעותיות כנגד כתב האישום". מכאן שהנאשם אף לא הראה כי ייגרם לו עיוות דין בהשארת גזר הדין על כנו. הכרעת הדין וגזר הדין ניתנו לאחר שמיעת ראיות וגזר דינו אינו חורג מהסביר.

16.לפיכך, הבקשה נדחית.