עירית עכו ואח' נ' בן גלים גבי ואח'

החלטה

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שחייב הנתבעים בסילוק יד ממושכר בו הם מנהלים מסעדה ואולם אירועים בחוף הארגמן בעכו. הוגשו תגובה ותשובה. עד למתן החלטה עוכב זמנית ביצועו של פסה"ד.

אכן הכלל הוא שעצם הגשת ערעור אין בה כשלעצמה כדי להצדיק עיכוב ביצועו של פסק דין. יש לבחון סיכויי הערעור ומאזן הנוחות.

לרוב איני נוהג להתייחס בהרחבה לסיכויי ערעור על פסק דין שנתתי, ולא מצאתי לחרוג גם הפעם, כאשר ניתן לטעמי בנסיבות המקרה להכריע בבקשה על יסוד הקריטריון השני הנצרך לבחינה, זה של מאזן הנוחות. משעה שמדובר בפסק דין המחייב בסילוק יד, נוטה לרוב הכף מטעמי מאזן הנוחות לקבלת הבקשה לעיכוב ביצוע. אמנם הדברים מובהקים פחות משעה שמדובר במושכר המשמש למטרה עסקית ולא למגורים: אך גם שם לא אחת הכף נוטה להותיר המצב על כנו עד להכרעת ערכאת הערעור, כדי לא ליצור מצב בלתי הפיך שיאיין בפועל הצורך בערעור. שבעתיים נכונים הדברים בענייננו כאשר עולה מפסק הדין שהעיריה ישנה על משמר זכויותיה. כבר מ 1996 הפסיקו הנתבעים לשלם דמי שכירות והתביעה לסילוק יד הוגשה ב 2007 .

העיריה ביקשה להבהיר כי עיכוב הביצוע (לרבות העיכוב הזמני שניתן בהחלטה מיום 14.9.10 ) אינו מעכב החיוב הכספי של תשלום דמי שכירות (העיריה התייחסה גם לאי תשלום ארנונה אך אשוב ואזכיר ולא בפעם הראשונה, כי אי תשלום ארנונה אינו אחת מן ההפרות להן נטען בתביעה ובגינן התבקש הסעד של סילוק יד). החרה החזיק אחריה ב"כ מבקשי העיכוב שציין בתגובתו כי לא ביקש לעכב החיוב הכספי.

על מנת להעמיד דברים על דיוקם: התביעה לא כללה סעד כספי אלא סעד של סילוק יד בלבד. ממילא לא נפסק בפסק הדין חיוב כספי, וממילא אין בהחלטה על עיכוב פסה"ד כדי להתייחס לסעד שלא נתבע ולא ניתן. הנכון הוא שבערעור על החלטת הרשמת קבעתי כי כתנאי למתן רשות להתגונן מפני תביעת הפינוי ישולם חוב שכירות שאינו יכול להיות שנוי במחלוקת על פי מנגנון ההסכם שבין הצדדים (ההסכם שהנתבעים עצמם טוענים לתקיפותו) לתקופת שבע השנים שלפני הגשת התביעה, בלא סנקציית הפיגורים שבחוזה. כמו כן נקבע תנאי נוסף של תשלום דמי השכירות השוטפים על פי אותו מנגנון. הא ותו לא. יש להניח כי לקביעות אלה מתייחסים הצדדים בתורת "החיוב הכספי שבפסק הדין."

ביחס לבקשת העיריה החלופית להתנות העיכוב בתשלום דמי שכירות ראליים על פי חוו"ד שמאית: בקשה לעיכוב ביצוע אינה המסגרת לפתיחת משפט זוטא ביחס לגובה דמי שכירות ראליים (לשיטת העיריה) או דמי שימוש. מה גם שסעד זה אינו מסעדי התביעה.

אני נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע אך מתנה אותה בהמשך תשלום דמי השכירות השוטפים על פי אותו מנגנון שקבעתי בהחלטה בערעור (סע' 14(ג) לפסה"ד בע"ר 6707-12-08). מדובר על דמי השכירות השוטפים כאשר הסכום שהיה צריך להשתלם כתנאי לרשות להתגונן לתקופת שבע השנים שעובר לתביעה (החלטה נוספת מיום 11.6.09 בערעור הנ"ל) – שולם. על חיוב דמי השכירות השוטפים בגובה זה לא חולקים ולא יכולים לחלוק אף המשיבים כעולה אף מעמדת בא כוחם בתשובתו. בין אם יתקבל הערעור ובין אם יידחה. כפי שנלמד מתשובת מבקשי העיכוב כבר נשלח השיק בגין התשלום השוטף האחרון לידי העיריה.

ניתנה היום, כ"ד חשון תשע"א, 01 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: