עירית נתניה נ' מימון

החלטה

1.בפני בקשה לביטולו של כתב האישום בטענה כי עובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה.

2.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ניהול עסק שלא כדין, עבירה על סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק") ופריט 8.6א לתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995 (להלן: "הצו"), בשל ניהולו על ידי הנאשם של עסק למכירה ותיווך של כלי רכב.

בדיון ההקראה הועלתה על ידי הנאשם הטענה כי עסק כאמור לעיל (להלן: "העסק") אינו טעון כלל רישיון עסק, וממילא אין בקיומו של עיסוק כאמור, ללא רישיון עסק, אפילו יוכחו, משום עבירה.

3.בסעיף 1(א) לחוק נקבע כי שר הפנים רשאי לקבוע בצויים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם כדי להבטיח את המטרות השונות המנויות שם.

מכוח הסמכות כאמור הוצא הצו כהגדרתו לעיל. בסעיף 1 לצו נקבע:

"העסקים המפורטים בתוספת הם עסקים טעוני רישוי".

בסעיף 2 (א) לצו נאמר:

"העסקים טעוני רישוי כמפורט בטור ב בתוספת שמספרם הסידורי כמפורט בטור א לצידו, סומנו בטור ג, לפי מטרות הרישוי העיקריות שלהם, לפי העניין, כמפורט בסעיף 1(א)(1) עד(5) לחוק".

בסעיף 2(ג) לצו הוראה כללית על פיה:

"עסק מן המפורטים בתוספת טעון רישוי גם למטרת קיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה ולשירותי כבאות".

4.בפריט 8.6א לתוספת (כסימונו בטור א), הוגדר סוג העסק הטעון רישוי (בטור ב): "כלי רכב – מכירתם, השכרתם, תיווך בהם", כאשר אין סימון באף אחת מהעמודות שבטור ג, המונות את מטרות הרישוי בהתאם לאמור בסעיף 1 לחוק.

הטענה כי העסק אינו עסק טעון רישוי נסמכת על העדרו של סימון של מטרת הרישוי בטור ג לתוספת, ביחס לאיזה ממטרות הרישוי המפורטות שם.

על פי הנטען בהעדרה של מטרה אשר הבטחתה נדרשת באמצעות חובת הרישוי, אין מקום להגבלת חופש העיסוק ולפגיעה בזכות יסוד זאת, ואין לפרש כי עסק כאמור הינו עסק טעון רישוי. הנאשם המשיך וטען כי הסיבה לכלילתם של עסקים כאמור בתוספת הינה כי הפעלתם טעונה אישור על פי דינים אחרים, אך אינה טעונה רישיון עסק.

5.הדין עם המאשימה כי אין כל ממש בטענות דלעיל.

5.1בסעיף 1 לצו נאמר ברחל בתך הקטנה ובצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי "העסקים המפורטים בתוספת הם עסקים טעוני רישוי", ופריט 8.6א שהעיסוק בו מיוחס לנאשמים הינו עסק המפורט בתוספת לצו.

5.2פריט 8.6א אינו הפריט היחיד שאין לצידו סימון באיזה מהעמודות שבטור ג, ובתוספת מספר לא מבוטל של עסקים נוספים כאמור.

5.3מצב הדברים כאמור אינו מעלה קושי כלשהו ואין משמעותו כי העסק נקבע כעסק טעון רישוי ללא קיומה של מטרה שיש בה לפגוע בחופש העיסוק. הדבר עולה בברור מהוראת סעיף 2(ג) לצו שם הובהר כי כל עסק מהמפורטים בתוספת טעון רישוי גם למטרת הבטחת דיני התכנון והבניה וכיבוי אש, ובמלים אחרות כאילו נכללו בטור ג של מטרות הרישוי שתי עמודות נוספות עם הסימן + באותן עמודות ביחס לכל אחד ואחד מהעסקים שבתוספת.

5.4אין כל אחיזה בלשון החוק, הצו או התוספת לטענה כי עסקים אשר אין ביחס אליהם סימון בטור ג של התוספת הינם עסקים הטעונים אישור על פי דין מכוח חיקוקים אחרים. התוספת מגדירה את העסקים הטעונים רישיון עסק, הא ותו לא. היחס בין מתן רישיון עסק לבין הצורך באישורים נוספים על פי דין לצורך ניהול העסקו הוסדר בסעיף 8 לחוק (שם נקבע: " עסק טעון רישוי שנקבעה לו חובת רישוי בחיקוק אחר, רשאית רשות הרישוי שלא לתת לו את הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז לפי חוק זה כל עוד לא הורשה העסק לפי החיקוק האחר; ורשאי שר הפנים לקבוע בצו סוגי עסקים שלא יינתן עליהם רישיון, היתר זמני או היתר מזורז לפי חוק זה כל עוד לא הורשה העסק לפי החיקוק האחר").

6.מכל הטעמים דלעיל הבקשה נדחית, על הנאשם להשיב לאשמה, ומענה לאשמה יינתן בדיון שיתקיים במועד שנקבע לכך (17.3.13).