עירית נתניה נ' ZEWDE

החלטה

1.בפני בקשה מקדמית, להורות על ביטולו של כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק, הבאים לידי ביטוי בפגמים נטענים שנפלו בהליך החקירה.

לטענת הנאשם:

1.1בבג"ץ 9131/05 בענין ניר עם כהן נפסק כי דרך המלך להעלאת טענות כנגד פגמים שנפלו בהגשת כתב אישום, כולל בשלב החקירה, הינה במסגרת ההליך הפלילי גופו. בין הדוגמאות שבפסק הדין לענין זה נזכרו פגמים דיוניים הנוגעים, בין היתר, להפרת זכות הטיעון של הנאשם ולאי תקינותו של הליך החקירה, שקדם להגשת כתב האישום.

1.2נטען כי הליך החקירה שנוהל כנגד הנאשם לקה בשלושת אלה:

- העדר אזהרה בטרם קבלת גרסה מהנאשם.

- כפועל יוצא העדר יידוע של הנאשם בדבר זכות ההוועצות העומדת לו.

- תיעוד לקוי בעברית של חילופי דברים שנעשו בשפה האנגלית, כאשר הנחיות היועמ"ש והנחיות בימ"ש העליון הינן לחקור ככל האפשר חשודים, בשפת אמם, ושעה שהנאשם פליט מאריתריאה שאינו שולט בשפה האנגלית. התיווך על דרך השימוש בעברית בשפה גבוהה בלשון ההודאה גרם לכך שאיננו יודעים היום מה היו המלים הגולמיות של מי שפנו לנאשם ומה היו תשובותיו.

1.3ב"כ הנאשם הוסיפה וטענה כי הפגמים המנהליים דלעיל חריפים באופן שיש בו להצדיק את ביטולו של כתב האישום.

2.מנגד עותרת המשיבה לדחיית הבקשה כשהיא תומכת עתירתה בנימוקים הבאים:

2.1לא קיימת כל חובה לחקור את החשודים בעבירה בה מואשם הנאשם (עבירה של ניהול עסק ללא רישיון), ויתרה מזאת לעובדי הרשות המקומית שעיסוקם באכיפתו של חוק רישוי עסקים אין כלל סמכות לחקור חשודים תחת אזהרה. חרף האמור לעיל, וללא חובה שבדין פועלת המאשימה להתרות בחשודים בניהול עסק שלא כדין ואף פונה אליהם לקבל את גרסתם לחשדות המיוחסים להם, כפי שהתקיים גם בנסיבות תיק זה.

המאשימה הפנתה ל-ע"פ 3090/11 שם נאמר כי מחדלי חקירה אין בהם לכשעצמם להביא לזיכויו של נאשם אם חרף אותם מחדלים הונחה תשתית ראייתית מספקת לאשמה, וכן לפסקי דין בהם הורשעו נאשמים גם בהעדרה של התראה או אזהרה של הרשות על כוונתה לנקוט בהליכים לאכיפת החוק.

2.2הנאשם לא נחקר תחת אזהרה והודאתו לא תוצג כהודאת נאשם שנגבתה כאמור. מכאן שלא קמה מלכתחילה החובה ליידע את הנאשם בדבר זכות ההיוועצות הקמה לו.

בכל מקרה, על פי הלכת ייששכרוב, כפי שהובאה בע"פ 2333/07 תענך ואח נגד מדינת ישראל, פגיעה בזכות ההיוועצות של נחקר בעורך דין אינה פוגעת בקבילות ההודאה ונבחנת לעניין משקל הראיה, תוך איזון בין מכלול השיקולים הרלוונטיים בנסיבות העניין.

זאת ועוד, נטען כי במקרה הנדון בידי המאשימה די ראיות להביא להרשעת הנאשם בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום ללא צורך בהסתמכות על מה שאמר או לא אמר במהלך הביקורת שהתקיימה בעסקו.

2.3הטענות בדבר תיעוד לקוי של דברי הנאשם הינן טענות שבעובדה הצריכות ראיה ולא ניתן להעלותן כטענה מקדמית.

2.4הנאשם אינו זכאי ליחס מיוחד בתוקף היותו פליט מאריתריאה. מדובר במי ששוהה בישראל מזה כשנתיים, מחזיק במקרקעין בהם הוא מנהל את העסק נושא כתב האישום, והגיש בקשה לקבלתו של רישיון עסק, ודינו לצורך פעילותו כאמור כדין כל אזרח הנדרש לפעול בהתאם להוראות חוק רישוי עסקים.

3.אני דוחה את העתירה לביטולו של כתב האישום וזאת בשים לב למשקלם המצטבר של השיקולים שיפורטו להלן.

בבג"ץ 9131/05 בענין ניר עם כהן אכן נפסק כי דרך המלך להעלאת טענות כנגד פגמים שנפלו בהגשת כתב אישום, כולל בשלב החקירה, הינה במסגרת ההליך הפלילי גופו. אולם, בבואנו לבחון את נפקותה של ההלכה הנ"ל בענייננו מן הראוי ליתן את הדעת לאלה:

4.1בבג"ץ ניר עם היתה טענת המערערים כי יוחסו להם עבירות מנהליות הגוררות אחריהן קנס כספי ומשכך לא היה מקום להגשתו של כתב אישום נגדם. כך בין לגופו של עניין ובין על פי מדיניות המאשימה עצמה, אשר לא פרסמה את אותה מדיניות ואשר נמנעה מעריכתו של שימוע בטרם קבלת ההחלטה על הגשתו של כתב האישום. כאשר הפגם המנהלי המיוחס לרשות הינו עצם הגשתו של כתב האישום הרי שהמענה לאותו פגם מצוי בביטולו של כתב האישום. אולם מקום שביטולו של כתב האישום מבוקש בשל פגמים אחרים שנפלו בחקירה, ולמעשה נסבה על קבילותה של ראיה, יש צורך לבחון האם הסעד הקיצוני של ביטולו של כתב האישום הינו המענה הראוי בנסיבות העניין לפגם המנהלי שנתגלה, והאם תוצאה זאת מידתית בנסיבות המקרה.