עירית נתניה - בנייה נ' פריז'

גזר דין

1.הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בלא היתר, וזאת לאחר שהודה בבנייתם, ללא היתר, של שני מבנים בחצר האחורית של בית מגורים דו משפחתי שבבעלותו, ברחוב שפרינצק 32 בנתניה כדלקמן:

1.1מבנה מקירות מעץ וגג רעפים בשטח של כ- 95 מ"ר, בצמוד לגבול המקרקעין (להלן: "מבנה א"), אשר נבנה בסוף שנת 2010.

1.2.מבנה מקירות מעץ וגג רעפים בשטח של כ-60 מ"ר (להלן: "מבנה ב"), אשר נבנה בין השנים 2009-2010.

2.בטיעונה לעונש נטען על ידי המאשימה כי:

2.1מבנה א הינו מבנה רחב היקף, בגינו הוצא צו הריסה ביום 12.12.10, ואשר על פי דוח הפיקוח על הבניה מיום 6.1.11 סולק ופורק עד לאותו מועד. נטען כי הוצאתו של צו ההריסה וביצועה בפועל אינו מונע את הגשתו של כתב אישום בגין העבירה שבאה לעולם, גם אם פרותיה עברו ממנו, וכי בנסיבות המקרה קיים עניין ציבורי בענישה בשים לב להיקף העבירה וחומרתה.

2.2ביחס למבנה ב נטען כי גם כאן מדובר במבנה רחב היקף (כ-60 מ"ר), ובתקופת שימוש ממושכת ללא היתר (כארבע שנים). בקשה להיתר הוגשה, אלא שביקורת של הפקוח מיום 27.2.13 העלתה כי התוכנית שהוגשה אינה תואמת את המציאות, ובכלל זה קיימת חלוקה פנימית לחמש יחידות דיור עם כניסות נפרדות, חזית לא מתאימה וחזית קומת קרקע לא מתאימה. ממועד הביקורת כאמור ועד למועד הטיעונים לעונש לא הוגשה בקשה מתוקנת וממילא לא הוצא היתר למבנה הנ"ל.

בטרם שימוע גזר הדין נמסר כי ערב דיון זה, הרס הנאשם את מבנה ב.

3.בהמשך לכל אלה עותרת המאשימה כי יוטלו על הנאשם העונשים הבאים:

3.1קנס הולם ומרתיע כאשר נוכח היקף הבניה וטיבה ושאר הנסיבות שפורטו לעיל נטען למתחם ענישה הנע בין שלושים אלף ₪ לחמישים אלף ₪.

3.2הטלתה של התחייבות כספית שלא לעבור עבירה על פרק י לחוק התכנון והבניה.

4.בטיעונו לעונש של הנאשם נאמר והודגש כי :

4.1במבנה א לא נעשה שימוש כלשהו שכן נהרס, על ידי הנאשם, במועד בו קיבל לידיו את צו ההריסה המנהלי. בנוסף, הנאשם נשא הן בהוצאות ההשקעה בבנייתו של המבנה שירדה לטמיון והן בהוצאות ההריסה, הכל ללא שהפיק תועלת כלכלית מהבניה.

4.2ביחס למבנה ב נטען כי המבנה הנ"ל אינו משמש ולא שימש מעולם למגורים, ומדובר במחסן. הנאשם פעל להוצאתו של היתר בניה, ואף שכר לצורך כך את שירותיה של האדריכלית לופטנר סווטלנה, ובסופו של יום הרס את המבנה תוך אובדן ההשקעה שהושקעה בבנייתו ונשיאה בהוצאות ההריסה.

4.3הנאשם לקה בבריאותו, סובל מפריצת דיסק חמורה בגבו המונעת ממנו לעבוד מזה כשנתיים וחצי בהן הוא מתקיים מקצבת נכות של הביטוח הלאומי ודמי שכירות המתקבלים מנכס שהיה בבעלות אמו המנוחה של הנאשם.

5.אני מקבלת את טענת המאשימה כי מדובר בבניה רחבת היקף שעל פניו ולכאורה, מיועדת למגורים ולהפקת רווח, וכי כל אלה מהווים נסיבה לחומרה.

יחד עם זאת, אני סבורה כי העובדה שהנאשם נאלץ בסופו של יום להרוס את המבנים, תוך שהוא נושא באובדן ההשקעה שהושקעה בבנייתם ובהוצאות הריסתם הינה שיקול שיש בו להשפיע באופן ממשי על הענישה , שכן פעולותיו של הנאשם על פניו ולכאורה, הסבו לו הפסד כלכלי ממשי, כתוצאה מהסרת פירות העבירה ואכיפת החוק. במיוחד תקפים הדברים ביחס למבנה א , בו לכאורה לא היתה תקופת שימוש כלשהי, ואשר בנייתו לא הניבה לנאשם אלא הוצאות כבדות.

בשים לב לשיקולים דלעיל, ולאחר, שבנוסף, הבאתי בחשבון את הודאתו של הנאשם במיוחס לו על פי האישום המתוקן, ואת נסיבותיו האישיות והבריאותיות, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

5.1קנס בסך של 15,000 ₪ אשר ישולם ב-15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. לא ישולם תשלום במועדו, יעמוד כל הקנס לפרעון מיידי.

5.2הנאשם יחתום, בתוך 7 ימים מהיום, על התחייבות כספית בסך של 15,000 ₪ לתקופה של שנתיים, שראשיתה מהיום, שלא יעבור עבירה, על פרק י לחוק התכנון והבניה.