עירית נהריה נ' נסימי

החלטה

בקשה שהוגדרה כבקשה להמרת דו"ח ברירת קנס על שם אחר. אך, למעשה מדובר בבקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדר התייצבות מטעם הנאשמת בדיון שהתקיים בתאריך 19.12.13.

בגזר הדין נגזר על הנאשמת קנס בסך 730 ₪ הוא הקנס המנהלי המקורי בגין דו"ח ברירות הקנס.

בכתב האישום הואשמה הנאשמת בעבירה על חוק העזר לנהריה, שמירת סדר וניקיון, סעיף 38א'.

לטענת המבקשת, אין לה קשר לעסק, כפי שידוע לפקחי המשיבה, ועל כן יש להמיר את הדו"ח על שמו של בצלאל נסימי שהוא הבעלים של העסק ולבטל את הדו"ח נגדה. לצורך כך מפנה לפסק דין בתיק אחר בו הומרו הדו"חות כאמור.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לטענתה הנאשמת הורשעה כדין לאחר שלא התייצבה לדיון אליו זומנה כדין. עוד טוענת כי הדו"חות נשוא הבקשה נרשמו ע"ש הנאשמת בהיותה המנהל האחראי בעסק אשר הפר את הוראות חוק העזר בעת מתן הדו"חות בעוד שדו"חות אחרים ניתנה ע"ש בעלה של הנאשמת מאחר ובעת מתן הדו"חות הנ"ל הוא היה המנהל האחראי של העסק. מוסיפה וטוענת המשיבה כי הנאשמת מופיעה ברישומיה במחלקת ארנונה כמחזיקת העסק.

דיון

בהתאם לסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982, רואים נאשם שלא התייצב לדיון כמי שהודה בכל עובדות כתב האישום. מאחר שהמבקשת לא התייצבה לדיון שנקבע להקראת כתב האישום, רשאי היה ביהמ"ש לדון אותה שלא בפניה. המבקשת זומנה כדין לדיון ולא נימקה את הסיבה לאי התייצבותה.

סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי מי שנגזר דינו שלא בפניו רשאי לפנות לביהמ"ש בבקשה לביטול גזר דין, וביהמ"ש רשאי להיענות לבקשה אם הוא סבור כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של הנאשם לדיון, או אם השתכנע שהדבר דרוש למניעת עיוות דין. אמנם אין המדובר בתנאים מצטברים, אולם אל לו לביהמ"ש להתעלם מהדרישה להבהיר מהי הסיבה לאי ההתייצבות שאחרת ירוקן הסעיף מתוכנו. מאחר שהמבקשת לא פרטה ולו ברמז את הסיבה לאי התייצבותה לדיון, דין הבקשה להידחות.

זכותו של נאשם להיות נוכח במשפטו מוצתה כאשר מצא לנכון לא להתייצב לדיון במשפטו, ובחר לא לנצל את זכותו זו. על מנת להצדיק פתיחת ההליך מחדש, ו"הנעת גלגלי המערכת" מחדש בעניינו, על הנאשם להוכיח כי מדובר בנסיבות מיוחדות, המצדיקות מתן רשות לנאשם להשתתף בהליך חוזר.

ראו והשוו: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נז(6),793 נקבע בין היתר:

"... נאשמים אשר בוחרים שלא להתייצב לדיון בבית המשפט לתעבורה, עשויים "לכפות" על בית המשפט לבזבז את זמנו בעניינם אף שניתנה להם הזדמנות מלאה קודם לכן להתגונן במשפטם, והם בחרו שלא לנצלה. בהקשר זה מוכרת התופעה הנפסדת של נאשמים הבוחרים במודע להיעדר ממשפטם כטקטיקה מכוונת אשר תכליתה לאפשר להם לבקש את ביטול פסק הדין באותם מקרים שבהם גזר הדין המושת עליהם אינו נראה להם...".

ראו גם: בר"ע 415/85 פרץ רוקינשטיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

בנוסף, לאור טענת המאשימה לפיה הנאשמת מופיעה ברישומיה כמחזיקת העסק וכי בעת מתן הדו"ח נשוא התיק, היתה המנהל האחראי של העסק ולא בעלה בצלאל, ממילא לא מצאתי כי עיוות דין עלול להיגרם לה אם לא יבוטלו הכרעת הדין וגזר הדין.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: