עירית לוד נ' אנוחין

פסק-דין

1.תחילתה של תובענה זו בבקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב שהוגשה על ידי התובעת ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים במסגרת תיק 03-11088-12-8 ואשר עניינה נסוב סביב יתרת חיובי ארנונה בסך 6,301.22 ₪, נכון ליום 2/10/11 עבור השנים 2004 -2005, שהתובעת מבקשת לחייב את הנתבע בגין אחזקתו בנכס דירת מגורים המצוי בגני אביב 1/א/137 ( להלן: "הדירה") בשטח שיפוטה.

2.הנתבע הגיש התנגדות לביצוע תובענה שהתקבלה ביום 25/4/12 והועברה למסלול של סדר דין מהיר. לטענת הנתבע, כפי העולה מתצהירו, המשמש אף ככתב הגנה בתיק, שכר את הדירה מתאריך 1/10/2003 ועד ליום 1/5/2004. לטענתו, תקופת הסכם השכירות נקבעה לפרק זמן ארוך יותר (עד ליום 1/9/2004) ואולם, הוא נאלץ לעזוב את הדירה בשל ליקויי רטיבות. עוד מציין הנתבע, כי הוא עזב את הדירה ביום 1/5/2004 והדירה הושכרה לדייר חלופי ביום 1/9/2004 וכי הוא לא ידע, כי בהתאם לפקודת העיריות היה עליו להודיע לתובעת "הודעת עזיבה" וסבר, כי הדבר מתבצע אוטומטית עם כניסת הדיירים החדשים. הנתבע אף צירף את הסכם השכירות של הדיירים החלופיים כהוכחה לכך, כי בזמנים הרלבנטיים לחיובי העירייה הוא לא התגורר בנכס.

3.ביום 23/4/13 התקיים דיון בפני לשמיעת עדים והבאת ראיות בו נשמעו עדויות הצדדים. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי עדויות הצדדים שוכנעתי, כי יש לקבל את התביעה במלואה הכל כפי יפורט להלן.

4.סבורני, כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי לתובעת נודע לראשונה אודות עזיבתו של הנתבע את הדירה רק ביום 24/11/05 מועד בו הוגש טופס "הודעה על שינויים בשומה והחלפת דיירים" לו צורף אישור בעלי הזכויות בדירה. כמו כן, לא הייתה מחלוקת באשר לעובדה, כי החל מיום 1/9/2004 הדירה הושכרה לדיירים חלופיים. הנתבע אף הודה בתצהירו ובעדותו בפניי, כי הוא לא הגיש לתובעת הודעת עזיבה. אלא, שלשיטת הנתבע, שעה שהמידע אודות המחזיק בנכס הגיע לידיה, אף אם בשלב מאוחר יותר, שומה עליה להגיש תביעתה כלפי המחזיק הנכון. חוששני, שההסדר הנורמטיבי בעניין זה אינו עולה בקנה אחד עם טענת הנתבע.

5.על פי סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש], נקבע, כי באם חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים.

6.בבר"ם 867/06, מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ, נקבע, כי על הנישום מוטלת החובה האקטיבית להודיע לרשות המקומית בכתב על חדילתו מבעלות או מהחזקה בנכס, שאם לא כן, רשאית העירייה להמשיך ולראות בנישום זה כחייב בארנונה. זו לשונם של סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות, ותכליתו של ההסדר - להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות את המס – מלמדת, כי יש לפרש סעיפים אלה בצורה דווקנית. אומנם, בהלכה זו צויין, כי מאידך אין בכך כדי ליתן לרשות המקומית הכשר לנהוג תוך עצימת עיניים מוחלטת ותוך התעלמות מנתונים הזועקים, כי עליה לבדוק באופן אקטיבי בעצמה האם חל שינוי בבעלות. אולם, מקרים אלה מתאימים לנסיבות קיצוניות ביותר כגון משך הזמן בו לא שולמה הארנונה וגובה החיובים שבעטיין נקבע, כי היה על העירייה לנקוט באופן אקטיבי וסבורני, כי נסיבות אלה אינן הולמות את המקרה שלפני. ככל שקיים בעלים או מחזיק ש"נהנה מההפקר" כגון בעל הנכס או שוכר חלופי בתקופת הזמן שבה הנתבע לא הודיע, הרי שהפתרון של הנתבע הוא במישור היחסים שבינו לבין הבעלים או המחזיק החדש, ולא במישור היחסים מול העירייה.

כאמור, נטל חובת ההודעה הוטל מכוח חוק על המחזיק. הרשות, המייצגת את הציבור ואת האינטרס הציבורי, פטורה מביצוע בדיקה בשטח. הנתבע הודה בפני, כי לא מילא אחר חובה זו. כמו כן, לא נטען ולבטח לא הוכח כי התובעת ידעה בזמנים הרלבנטיים עובר לקבל ההודעה מיום 24/11/05 אודות עזיבתו של הנתבע.

נוכח האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל.

הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 6,301.22 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.3.12 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן, הנתבע יישא בהוצאות משפט בסך 2,500 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: