עירית לוד נ' אזיקרי

הכרעת דין

1. ביום 13.5.11 נרשם לנאשם דו"ח בגין שפיכת מים ברבים, עבירה לפי סעיף 17 לחוק עזר ללוד, (תברואה וסילוק מפגעים), התשל"א-1971 (להלן: "החוק").

וזו לשון הדו"ח: "שטף את המדרכה עם צינור וכל המים נשפכו לרשות הרבים".

2. הנאשם כפר בעובדות וטען כי ביום האירוע השקה את גינת הבניין באמצעות דלי אותו מילא מברז הבניין באמצעות צינור ולא שפך מים ברשות הרבים. עוד טען, כי המים שראו הפקחים, מקורם בכך שאחרים שאינם מתגוררים בבניין, שטפו שם את רכביהם ללא רשות.

3. מטעם התביעה העידו שני הפקחים שהגיעו למקום לפי קריאת המוקד העירוני.

הפקח תמם העיד כי ראה את הנאשם כשהוא שוטף את המדרכה בצינור. העד שלל את גרסת הנאשם בעניין מקור המים ומסר כי כלל לא ראה אחרים השוטפים רכבים במקום. עוד מסר העד כי כשפנה אל הנאשם ושאל לפשר מעשיו, אמר הנאשם שהוא הולך כעת לסגור את הברז. המים נשפכו לרחוב וזרמו במורד, מרחוב הכרמל עד למרכז המסחרי ברחוב הדקל, ולדברי העד, היתה זו כמות מים גדולה.

הפקח רמי ידגרוב העיד אף הוא כי ראה את הנאשם כשהוא שוטף את המדרכה בצינור, וכי ראה את הכביש שמאחורי הבניין, "כולו מלא מים".

מטעם התביעה הוגשה מפת האזור וסומן עליה מסלול זרימת המים.

4. הנאשם העיד בהתאם לתשובתו לאישום כי ביום האירוע עסק בהשקיית גינת הבניין. לטענתו החזיק בידו צינור מגולגל שבעזרתו מילא מים מברז לדלי, אך לא עסק בשטיפת המדרכה. עוד טען כי אמנם זרמו מים בכמות גדולה לרחוב, אך אלה מקורם בצד האחורי של הבניין, שם שטפו אחרים שאינם מתגוררים בבניין את רכביהם. הנאשם טען כי גרסת הפקחים אינה הגיונית שכן הם הגיעו אליו מחזית הבניין, ואילו המים שראו, זרמו מן הצד האחורי של הבניין שעל מנת להגיע אליו יש לרדת במדרגות.

הנאשם אף הגיש מטעמו צילומים של הבניין, הרחוב, מדרגות המקשרות בין צדו הקדמי לצדו האחורי של הבניין, ומסלול זרימת המים, לכיוון רחוב הדקל.

מטעם הנאשם העיד עובד התחזוקה של הבניין, ועדותו תאמה לזו של הנאשם.

5. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בצילומים שהוגשו, שוכנעתי כי גרסת הפקחים היא המשקפת את שאירע בעת רישום הדו"ח.

עדות הפקחים היתה הגיונית וקולחת, שניהם תיארו סיטואציה זהה, ועמדו על דעתם כי לא נראו כל שוטפי רכבים באזור, בעת האירוע. שניהם העידו מפורשות, כי ראו את הנאשם כשהוא שוטף את המדרכה בצינור.

טענת הנאשם כי אלמונים שאינם מתגוררים בבניין נוהגים להגיע למקום ולשטוף בו את רכביהם, לא הוכחה ולא בוררה עד תום, מה גם שהיא מנוגדת לעדות הפקחים, כאמור. טענה זו אינה נשמעת משכנעת, שכן אין זה מנהג העולם שישטוף אדם את רכבו במים שאינם שלו, בחצר בניין פרטי שאינו מקום מגוריו. אמנם מטעם הנאשם העיד עמי ביטון שעדותו תואמת את גרסת הנאשם, אך לדעתי משקלה של עדות זו אינו גבוה שכן המדובר במי שמועסק אצל הנאשם. עד זה גם מסר כי לא נכח במקום לכל אורך האירוע.

מעבר לאמור, טענת הנאשם כי המים שראו הפקחים זרמו מצדו השני של הבניין אינה סותרת את עדות הפקחים, שכן בהחלט הגיוני הדבר שהמים שבהם שטף הנאשם את המדרכה שבכניסה לבניין, זרמו במורד המדרגות אל צדו השני של הבניין, והמשיכו לזרום לכיוון רחוב הדקל.

לפיכך אני קובעת כי הוכח מעבר לכל ספק סביר, שביום האירוע שטף הנאשם את המדרכה בצינור, ומים זרמו אל הרחוב.

6. לאחר שקבעתי כאמור, יש לבחון האם מעשה זה, מגבש עבירה לפי החוק.

7. סעיף 17(6) לחוק קובע:

17 . אדם שעשה בתחום העיריה אחד מאלה:

...