עירית ירושלים נ' ח.מ.ש.ק נכסים והשקעות בע"מ

פסק דין

התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה על סך של 434,997 ₪ לתשלום חוב ארנונה בגין הנכס ברח' דרך בית לחם 2, בירושלים עבור השנים 2007 -2011.

עם קבלת כתב התביעה, פנתה הנתבעת לתובעת והסדירה את מלוא תשלום חוב הארנונה. לאחר פירעון החוב, עתרה הנתבעת לדחיית התביעה בטענה כי דרישת התשלום שצורפה לכתב התביעה נשלחה לכתובת הנכס ולא למענה הרשמי של הנתבעת, ואילו היתה נשלחת דרישת התשלום לכתובת הנכונה היה ניתן למנוע את הגשת התביעה. לפיכך, טענה הנתבעת כי משסולק החוב, יש לדחות את התביעה ואין מקום לחייבה בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד.

התובעת עומדת על חיובה של הנתבעת בתשלום אגרה ושכר טרחת עו"ד, אשר שיעורו יקבע באופן יחסי לחוב ששולם. לטענתה, אין חולק שתביעתה היתה מוצדקת והראיה שרק בעקבות הגשתה פנתה הנתבעת לתובעת, הגישה השגה אשר התקבלה ושילמה סכום של 191,000 ₪ לסילוק החוב. לטענת התובעת, העובדה שדרישת התשלום נשלחה לכתובת הנכס ולא לכתובתה של הנתבעת אינה אינה פוטרת את הנתבעת מתשלום חוב הארנונה והגשת תביעה משפטית אינה מותנית במשלוח הודעת דרישה כלל.

בתשובה טענה הנתבעת, כי באמת ובתמים לא ידעה על חוב הארנונה, שכן הנכס נשוא התביעה לא אוכלס, ומשנודע לה על החוב מיהרה ושילמה אותו.

בעלי הדין הסכימו כי אכריע בשאלת חיובה של הנתבעת בתשלום האגרה ושכר טרחת עו"ד על יסוד כתבי הטענות בתיק.

אין חולק כי דרישות התובעת לתשלום חוב הארנונה נשלחו לכתובת הנכס נשוא החוב ולא למענה הרשום. ואולם, החובה לתשלום ארנונה אינה נובעת ממשלוח דרישת תשלום. שומת הארנונה או דרישת הארנונה אינה יוצרת את נטל המס, אלא רק עושה אותו בר-ביצוע. סעיף 300 לפקודת העיריות קובע כי "החייב בתשלום ארנונה ישלם אותה במועדה". "סעיף זה מטיל על הנישום חובה לשלם את הארנונה במועד שנקבע בצו הטלת הארנונה. חובה זו היא פועל יוצא של סעיף זה, אין היא תלויה במשלוח הודעת שומה. החובה הרעיונית בארנונה נובעת מכוח הדין ולא מכוח משלוח הודעה כלשהי, והוא הדין במועד התשלום (עת"מ (י-ם) 1105/09 הכליה שירותי רפואה ומכונים בע"מ נ' מנהל הארנונה בעירית ירושלים (פורסם בנבו)).

יתר על כן, טענת הנתבעת כי לא ידעה על חוב הארנונה נגדה נשמעת תמוהה. הגם שהנכס לא אוכלס על ידי הנתבעת, הרי מדובר בחוב ארנונה עבור חמש שנים, וסביר להניח כי הנתבעת ידעה כי עליה לשלם ארנונה עבור הנכס שבבעלותה, הגם שלא נשלחה דרישת תשלום למענה הרשום. משלא שולם חוב הארנונה משך חמש שנים, אין מקום לומר כי לא היתה הצדקה להגשת התביעה.

יחד עם זאת, בקביעת גובה שכר הטרחה לו זכאית התובעת יש להביא בחשבון את העובדה כי מיד עם הגשת התביעה מיהרה הנתבעת ופעלה להסדרת תשלום החוב, ובכך חסכה מן הצדדים ניהול מיותר של התובענה, ועל כן אין מקום לפסוק לתובעת את מלוא שכר הטרחה אותו היא דורשת.

בנסיבות אלה, אני מורה כדלקמן:

האגרה ששולמה תושב לידי התובעת, בהתאם להוראות תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז - 2007.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסכום של 686 ₪, הוא סכום האגרה שלא ניתן להשיבו בהתאם לתקנות. כן תישא הנתבעת בתשלום שכ"ט עו"ד התובעת בסכום של 6,800 ₪, שהוא מחצית משיעור שכר הטרחה על-פי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), תש"ס-2,000.

הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ח סיון תשע"ב, 18 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: