עירית ירושלים נ' רובבשי

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר לפינויו של המבקש מהנכס ברח' אליעזר המודעי 1 בירושלים, המשמש כקיוסק (להלן: "הנכס"). בכתב התביעה נטען כי ביום 22.6.06 נכרת חוזה רשות שימוש בין המשיבה לבין אחיו המנוח של המבקש (להלן: "המנוח"), לפיו העניקה העיריה למנוח רשות שימוש בנכס למטרת קיוסק. המנוח נפטר בשנת 2011 וממועד זה פלש המבקש לנכס בלא היתר כדין והחל להפעיל את הקיוסק. המשיבה טוענת כי חוזה רשות השימוש שנכרת בינה לבין המנוח הוא חוזה אישי ורשות השימוש מוקנית למשתמש בלבד, ולפיכך המבקש הינו פולש ומשיג גבול בנכס. המבקש פנה בבקשה לקבל רשות שימוש בנכס, אך זו נדחתה.

ביום 15.7.13 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה. פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה לפיו נמסר כתב התביעה למבקש באמצעות מחלקת האסיר בשירות בתי הסוהר ביום 26.5.13.

המבקש עותר לביטולו של פסק הדין. בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש, כי לא קיבל את כתב התביעה וכי זה לא נמסר לידיו בעת ששהה בבית הסוהר. כן טוען המבקש כי יש לו סיכויי הגנה טובים בפני התביעה.

כך טוען המבקש, כי הינו חולה סרטן ובעל אחוזי נכות בשיעור של 100%. כמו כן בשל מחלתו החל המבקש להשתמש בסמים כמו גם אחיו. במסגרת תהליך הגמילה קיבל אחיו את הקיוסק נשוא התביעה ומשחלה אחיו של המבקש החל המבקש לנההל את הקיוסק במקומו ואף שיפץ את הקיוסק. משנפטר אחיו של המבקש ממחלת הסרטן המשיך המבקש להחזיק בקיוסק. המבקש טוען כי אם יילקח ממנו הקיוסק לא יהיה לו ממה להתקיים. עוד טוען המבקש, כי הגיש למשיבה בקשה לקבל את הקיוסק במקום דוכן הפרחים שניתן לו, אך היא דחתה את בקשתו. המבקש מוסיף וטוען כי מצבו הרפואי קשה וימיו ספורים.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי כתב התביעה נמסר למבקש באמצעות מחלקת האסיר בשירות בתי הסוהר ביום 26.5.13 וכי המבקש שוחרר ממעצרו ביום 13.6.13. מכאן שהמבקש ידע על כתב התביעה והיה לו מספיק זמן להגיש בקשת רשות להתגונן טרם מתן פסק הדין. חרף זאת, הגיש המבקש את הבקשה לביטולו של פסק הדין בחלוף למעלה מארבעה חודשים מאז נודע לו על ההליך המשפטי המתנהל נגדו.

עוד טוענת המשיבה, כי המבקש לא הציג סיכויי הגנה בפני התביעה. המבקש מודה כי פלש לקיוסק שניתן לאחיו וכי הנכס מעולם לא ניתן לו על ידי המשיבה. המבקש אינו יכול להסתמך על עצם פלישתו על מנת לזכות בנכס. כן טוענת המשיבה, כי המבקש אף אינו מפעיל את הנכס בעצמו ומעמידו לרשות אדם אחר.

בתשובה טוען המבקש, כי לא פלש לקיוסק אלא ניהל אותו בתקופה שאחיו היה בחיים וכי יש לדון בעניינו בלשכת הרווחה, שכן קיוסק זה משמש כמקור פרנסתו. כמו כן מצבו הבריאותי של המבקש חמור מאוד ועל כן מן הראוי ליתן לו להתפרנס מן הקיוסק.

דיון

לצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומאטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).

מכאן, שיש לבחון תחילה האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי המבקש. הכלל הוא כי פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36; ורע"א 1645/03 יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

בענייננו, כתב התביעה הומצא לידי המבקש באמצעות מחלקת האסיר בשירות בתי הסוהר. ואולם, המבקש טוען כי לא קיבל את כתב התביעה וכי זה לא נמסר ליידיו. הואיל ואין ראיה לכך כי כתב התביעה אכן נמסר לידי המבקש על ידי מחלקת האסיר בשירות בתי הסוהר, הרי שלא ניתן לקבוע בוודאות כי היתה המצאה של כתב התביעה ועל כן אני מורה על ביטולו של פסק הדין מחמת הצדק.

אעבור עתה לדון בטענות ההגנה שהעלה המבקש, וזאת על מנת לבחון האם יש מקום ליתן למבקש רשות להתגונן בפני התביעה.

כאמור, המבקש טוען כי מצבו הכלכלי והרפואי קשים מנשוא וכי טרם מותו של אחיו הפעיל את הקיוסק במקומו. לטענתו, פינויו מהקיוסק ייטול ממנו את מקור פרנסתו. עם כל הצער וההבנה למצבו הקשה של המבקש, הרי שטענותיו אינן יכולות להוות הגנה בפני התביעה. הרשיון שהוענק לאחיו של המבקש הוא אישי ועל כן עם מותו פקע הרשיון והמבקש אינו יכול לעשות שימוש בו. המבקש מודה כי הקיוסק ניתן לאחיו וכי המשיבה דחתה את בקשתו ליתן לו את הקיוסק במקום דוכן הפרחים אותו קיבל. מכאן שהמבקש לא הוכיח כי הוא זכאי להחזיק בנכס על-פי דין ועל כן לא הציג טענת הגנה בפני התביעה.

לפיכך, אין מקום ליתן למבקש רשות להתגונן בפני התביעה.

התוצאה האופרטיבית של החלטתי היא כי פסק הדין שניתן ביום 15.7.13 מבוטל ובמקומו אני מורה כעת על מתן פסק דין כנגד המבקש.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ד, 18 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: