עירית ירושלים נ' עמרני אוריאל

החלטה

בפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב בסך נומינלי של 1,351.87 ₪, בגין תקופת החזקה בנכס מיום 1.1.08 עד 10.1.09.

הלכה למעשה, הנתבע איננו כופר בחיוב אלא טוען כי הואיל והתגורר בתקופה הנטענת עם שני מחזיקים נוספים, יש לחייבו באופן יחסי, קרי בשליש מסכום התביעה. עוד טען הנתבע בעל פה בפני בדיון שהתקיים היום, כי מצבו הכלכלי איננו מאפשר לו לשאת בסכום החוב.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ומשאלה לא הגיעו לכלל הבנות, שוכנעתי כי דין ההתנגדות להידחות.

הדין הוא, כי מחזיקים במשותף חייבים בתשלום הארנונה ביחד ולחוד ואין התובעת חייבת לתבוע מכל מחזיק ומחזיק את חלקו היחסי בלבד [השוו למשל: ת"א (ת"א) 11372/05 ברזילי נ' עיריית ת"א-יפו (פורסם במאגרים המשפטיים; 15.2.06) והאסמכתאות שם]. בנסיבות אלה, אין טענת המחזיקים המשותפים יכולה לשמש כהגנה מפני התביעה.

גם מצבו הכלכלי של הנתבע, עם כל ההבנה לנטען, איננו יכול לשמש כהגנה מפני תביעה.

בנסיבות אלה, אין למעשה לנתבע הגנה בפני התביעה, לפיכך דין ההתנגדות להידחות, וכך אני מורה.

בנסיבות העניין, בהתחשב בסכום התביעה ובמשכו הקצר של הדיון, יישא הנתבע בשכר טרחת התובעת על הצד הנמוך, בסך 250 ₪.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ב, 05 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: