עירית ירושלים נ' סלאח

החלטה

1.ביום 18.9.96 הגישה התובעת תביעה כספית כנגד הנתבע בגין חוב ארנונה המתייחס לנכס אותו החזיק הנתבע בירושלים.

חוב הארנונה התייחס לשנת 1996.

2.ביום 26.1.97 ניתן כנגד הנתבע פסק דין בהעדר הגנה.

3.ביום 14.4.97 הוגש פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים.

4.ביום 8.8.12 עתר הנתבע להאריך לו את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין.

על פי הנטען בבקשה, הנתבע מזה למעלה מ-20 שנה חי במדינת קליפורניה בארה"ב.

בחודש ינואר 2012, עת הגיע לביקור בארץ, נודע לו על קיום החוב עקב צו עיכוב יציאה מן הארץ שהיה תלוי כנגדו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

5.במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין טוען הנתבע כי שכר את הנכס נשוא כתב התביעה לשנה אחת והשתמש רק בשליש משטחו.

עוד טוען הנתבע, כי הסכם השכירות לפיו הוא נרשם בספרי התובעת כמחזיק מזויף.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות.

ראשית, על פי האמור בבקשות הנתבע, הרי שהמועד הראשון שבו נודע לו על קיום הליכים משפטיים נגדו היה בחודש ינואר 2012. חרף עובדה זו הגיש את בקשותיו רק במהלך חודש אוקטובר 2012 וזאת מבלי להביא כל נימוק העולה כדי טעם מיוחד, כנדרש על פי תקנות סדר הדין האזרחי.

שנית, האמור בבקשה ובתצהיר אין בו כדי להוות הגנה ראויה כנגד התביעה.

על פי עמדת ב"כ התובעת, החיוב על פי התביעה ופסק הדין מתייחס לשנה אחת בלבד, היא שנת 1996.

אף אם נכונה גרסת הנתבע כמפורט לעיל, היה עליו להודיע לתובעת על חדילות החזקתו בנכס, כאמור על פי הוראת סעיף 325 לפקודת העיריות. הנתבע אינו טוען כי פעל כאמור ולפיכך כל עוד לא עשה כן, רשאית התובעת לראות בו כמי שמחזיק בנכס עד למסירת הוראה כדין.

שלישית, ככל שיש לנתבע טענות באשר לזיוף הסכם השכירות, כפי שזה נמסר לתובעת, הרי שהתובעת אינה הכתובת לכך ועליו לנקוט בהליכים משפטיים כלפי הנוגעים בדבר.

7.לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

ניתנה היום, י"ז חשון תשע"ד, 21 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: