עירית ירושלים נ' כרוף ואח'

החלטה

לפני בקשת רשות להתגונן.

המשיבה הגיש כנגד המבקשים תביעה לתשלום חוב ארנונה בגין הנכס הנמצא ברח' סולטאן סולימאן 17 בירושלים (להלן: "הנכס") לתקופה שמיום 1.1.05 ועד ליום 31.12.12.

המבקשים טוענים כי הנכס נשוא התביעה מעולם לא היה בבעלותם או בהחזקתם. לטענתם, מבירור שנערך עולה כי הנכס היה רשום בעיריה לאורך כל השנים על שם אישה בשם "גלוריה", אשר החזיקה בנכס והיתה רשומה אצל המשיבה כמחזיקה בנכס וכחייבת בתשלום הארנונה. עוד התברר כי הנכס עצמו הינו בבעלות הווקף האסלאמי במזרח ירושלים. המבקשים מוסיפים וטוענים כי מעולם לא קיבלו דרישת תשלום בגין הנכס. המבקשים מציינים כי טענת המשיבה לפיה הם מנהלים עסק למכשירי כתיבה במקום אין לה יסוד וכי המשיבה לא ערכה ביקור בנכס וכי הנכס בו מנוהל עסק למכשירי כתיבה הוא נכס שמספר זיהויו שונה והארנונה בגינו משולמת.

כן טוענים המבקשים, כי הואיל ולא קיבלו דרישות תשלום בגין החוב הנטען ולא ידעו כי הנכס נרשם על שם המבקשת 1, נמנעה מהם הזכות להגיש השגה ולתקוף את הקביעה השגויה בהליך מינהלי מתאים. לטענתם המשיבה פעלה בחוסר תום לב כאשר העבירה את הנכס על שם המבקשת 1, וזאת שלא כדין.

עוד טוענים המבקשים, כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב כאשר הטילה עיקולים מינהליים על נכסי המבקשת בגין החוב נשוא התביעה, וזאת בטרם הוגשה התביעה. לטענת המבקשים, נקיטת שני הליכים נפרדים ושונים מהווה ניצול לרעה של הליכי בית משפט.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי לפי רישומיה החזיקו המבקשים בנכס מיום 1.1.05 ועד ליום 31.12.12. לטענתה, מביקורות שנערכו בנכס ביום 12.1.10 וביום 31.5.12 עולה כי בנכס קיים עסק של חנות למכשירי כתיבה, אשר מנוהל על ידי המבקש 2, ועל כן ביום 25.11.12 הוסף שמו לחשבון הארנונה כמחזיק בנכס. המשיבה טוענת כי המבקשים לא הסדירו את חובם ולא הגישו השגה על חיוביהם ועל כן הפך חוב הארנונה לסופי.

כן טוענת המשיבה, כי טענת "איני מחזיק" מקומה באפיקים המינהליים ולא כטענת הגנה בפני התביעה, שכן אין המדובר בנושא עקרוני בעל חשיבות ציבורית. המבקשים אף לא הודיעו על שינוי החזקה בנכס ועל כן הם חייבים בתשלום הארנונה בהתאם לרישומים בספרי המשיבה.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי משלוח דרישות תשלום אינו מהווה תנאי להגשת תביעה בגין חוב הארנונה וכי מכל מקום שלחה דרישות תשלום למבקשת 1.

כן טוענת המשיבה כי התביעה לא התיישנה, שכן מרוץ ההתיישנות החל רק בשנת 2010, אז נודע למשיבה על זהות המחזיק בפועל.

דיון

טענתה המרכזית של המבקשים הינה כי אינם מחזיקים בנכס נשוא התביעה. אכן, דרך המלך להשיג על החיוב בארנונה בטענת "איני מחזיק" היא על ידי הגשת השגה למנהל הארנונה, וזאת בהתאם לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות"). ואולם, בהתאם להוראת סעיף 3(ג) לחוק הרשויות המקומיות רשאי מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע בחוק בטענת "איני מחזיק" רשאי להעלות טענה זו בהליך משפטי ברשות בית המשפט.

אמנם נקבע כי בית המשפט לא יאפשר דרך חלופית זו כדבר שבשגרה, אלא יבחן אם יש מקום לאפשר זאת, לנוכח המסלול החלופי של הגשת השגה בפני מנהל הארנונה. אם השאלות השנויות שהמחלוקת הן במהותן שאלות עובדתיות וטכניות, כי אז הנטייה היא להגביל את החייב בארנונה להליך ההשגה הקבוע בחוק הרשויות המקומיות. מנגד, אם השאלות השנויות במחלוקת הן בעלות חשיבות משפטית עקרונית, או כללית ציבורית, כי אז הנטייה היא לאפשר שהשאלות תתבררנה בבית המשפט. שיקולים נוספים הבאים בחשבון הם מידת מודעותו של האזרחי להליכי ההשגה המינהליים ומידת הפגיעה ועיוות הדין שייגרמו לאזרח מחסימת דרכו לערכאות השיפוטיות הרגילות (ראו: ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, 780).

בע"א 21264-07-13 אבו רומי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו) עמד בית המשפט המחוזי על כך כי הגדרת המקרים שבהם יתיר בית המשפט להעלות טענת "איני מחזיק בנכס" נותרה ללא מענה ברור בפסיקת בית המשפט העליון וכי אין ליישם ביחס אליה את הכלל המתיר להעלות רק טענות עקרוניות או בעלות חשיבות כללית במלוא חומרתו, שאם לא תאמר כך, כי אז לא תהיה נפקות להוראת סעיף 3(ג) לחוק הערר.

במקרה זה, אני סבורה כי יש מקום ליתן למבקשים רשות להתגונן בטענת "איני מחזיק". כך, אשר למודעות המבקשים להליכי ההשגה, הרי שלכל הפחות לגבי המבקש 2, אף המשיבה מודה כי זה צורף לחשבון הארנונה רק ביום 25.11.12, היינו לאחר הגשת התביעה. אשר למבקשת 1, הרי שהמשיבה מודה כי נודע לה על זהות המחזיקה רק בשנת 2010, כאשר החוב נשוא התביעה מתייחס לתקופה שמשנת 2005 ואף הודעת התשלום שצירפה המשיבה הינה מיום 7.6.12, היינו כשלושה חודשים לפני הגשת התביעה, כאשר לא הוכח כי הודעה זו נמסרה למבקשת 1. לפיכך, משהוגשה תביעה מבלי שהמבקשים היו מודעים לקיומו של חוב בגין התקופה הרלוונטית, יש לאפשר להם להתגונן כנגד התביעה בטענת "אינני מחזיק בנכס".

עוד יצוין, כי לנוכח עמדת המשיבה כי המבקשים איחרו את המועד להגשת השגה ומשהפך החוב סופי וחלוט, הרי שאין גם טעם להפנות את המבקשים לאפיקים המינהליים.

גם טענות המבקשים, כי המשיבה העבירה את רישום על נכס על שמם שלא כדין הן טענות שיש לבררן ואינן דורשות מומחיות מינהלית מיוחדת.

לאור האמור, אני מורה על קבלת הבקשה. התצהירים התומכים בבקשה ישמשו כתבי הגנה. התיק יועבר להקצאה.

שאלת ההוצאות בגין בקשה זו תישקל בסיומו של ההליך ובהתאם לתוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ד, 02 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: