עירית ירושלים נ' ישיבת לב אריה

החלטה

ביום 3.1.12 הגישה התובעת תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר בגין חוב ארנונה אותו מחזיקה ו/או החזיקה הנתבעת בירושלים.

חוב הארנונה מתייחס לתקופה שמיום 23.3.07 ועד ליום 31.12.11.

הנתבעת הגישה בקשה לרשות להתגונן. הבקשה נתמכה בתצהיר של הגב' שרה מטה המשמשת כמזכירה אצל הנתבעת.

על פי האמור בתצהיר, הנכס בו מחזיקה הנתבעת משמש אותה בחלקו כבית כנסת של תושבי נווה יעקב מזרח ובחלקו חדרי לימוד. לאור יעודים אלה סבורה הנתבעת כי היא פטורה מתשלום ארנונה.

עוד נטען בתצהיר כי הנתבעת אינה גוף מאוגד ולפיכך לא ניתן לתבוע אותו.

בנוסף נטען בבקשה כי הנכס נשוא כתב התביעה אינו בתחום השיפוט של ירושלים.

לבסוף נטען כי התובעת לא שלחה לה דרישות תשלום כנדרש על פי החוק.

התובעת הגיבה לבקשה. בתגובתה היא טוענת כי המספר המופיע לצד שמה של הנתבעת בכתב התביעה אינו אלא מספר הרשום של הנתבעת אשר רשומה כדין אצל רשם העמותות.

עוד טוענת התובעת כי אף הטענה בדבר אי קבלת התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים אינה נכונה וכי הנתבעת קיבלה גם קיבלה התראה בכתב.

התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבעת הגישה בעבר בגין הנכס הנדון בקשה לפטור מארנונה אך זו נדחתה.

טענה נוספת הינה כי על הנתבעת היה לפועל על פי הוראות סעיפים 3 ו-6 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו-1976, לפיכך טענותיה כיום מן הראוי שהיו מועלות בפני מנהל הארנונה שלו הסמכות היחודית על פי החוק הנ"ל ובית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בטענותיה.

לבסוף נטען כי הטענה כי הנכס נשוא כתב התביעה אינו מצוי בתחום השיפוט של התובעת אף דינה להידחות שכן היא זו שביקשה לעדכן את כתובתה אצל התובעת לרח' שאדיקר נחום 6, ירושלים. מאחר ובעבר היא הגישה בקשה לפטור הרי שאין היא יכולה כיום לטעון טענה הפוכה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית – התובעת ציינה בכתב התביעה את מספר הרשום של הנתבעת אצל רשם העמותות ועובדה זו לא הופרכה. העובדה כי לא צויין בכתב התביעה כי המדובר בעמותה רשומה הינה חסרת משמעות ובכל מקרה אין בכך כדי להביא למחיקת התביעה או לקבלת הבקשה לרשות להגן.

שנית – טענת הנתבעת כי הנכס נשוא כתב התביעה אינו בתחום שיפוטה של התובעת אינה נתמכת בכל אסמכתא והיא נטענה באופן סתמי. על הנתבעת היה לתמוך טענה זו בראשיתה של ראיה אך זו לא הובאה.

למעלה מן הצורך, אין הסבר כיצד מצד אחד הגישה הנתבעת לתובעת בעבר לקבלת פטור בגין הנכס ומצד שני לטעון כי הנכס אינו בתחום שיפוטה של התובעת. עובדות אלה מצביעות על חוסר תום לב מצד הנתבעת.

שלישית – ככל שהנתבעת סבורה כי מגיע לה על י דין הנחה ו/או פטור מארנונה בגין אופי פעילותה בנכס היה עליה להגיש בקשה מתאימה לתובעת בזמן אמת.

מתוך תגובת התובעת אכן עולה כי בשנת 2011 הוגשה בקשה מעין זו ואשר נדחתה בהעדר המסמכים הרלבנטים שבגינם מבוקש לתת את הפטור.

לאור האמור לעיל לא שוכנעתי כי הנתבעת הציגה הגנה לכאורית כנגד התביעה.