עירית ירושלים נ' ידיד

פסק דין

בפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב. עסקינן בתביעת רשות מקומית לארנונה.

המבקש טוען, כי הנכס נשוא התביעה אינו ראוי לשימוש, ולפיכך אין הוא חייב לשלם בגינו ארנונה. כן טען המבקש, כי המשיבה הייתה מודעת לטענתו בדבר מצב הנכס זה מכבר.

בהתאם להוראות סעיף 3(א)(2) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו – 1976 יש לטעון טענות בעניין מצב הנכס בדרך של השגה בפני מנהל הארנונה ואין בית המשפט מוסמך לדון בטענות כגון דא. כן יאמר, כי עסקינן בבירור עובדתי טכני המתאים באופיו לדיון במסלול המינהלי (השגה, ערר, עתירה מינהלית) ואין בו כל מימד עקרוני המצדיק דיון בפני בית המשפט. השוו: עת"מ (ת"א) 1178/06 א.ב.ג. גילרן נ' עירית ת"א (פורסם במאגרים).

מהאמור עולה, כי על המבקש היה לטעון טענותיו באשר לאפשרות השימוש בנכס בפני מנהל הארנונה וככל שלא עשה כן, או שטענותיו נדחו והוא בחר שלא להשיג על החלטת מנהל הארנונה, הרי, שאין הוא רשאי להעלות טענות אלה במסגרת ההליך דנן.

אשר על כן נדחית ההתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.

בשולי הדברים יאמר, כי המבקש הגיש גם בקשה להארכת המועד המוסכמת על הצד השני, ולפיכך הבקשה להארכת המועד מתקבלת בזה, אך כאמור ההתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב נדחית לגופה.

הואיל ואל התבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח אב תש"ע, 29 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: