עירית ירושלים נ' חננאשוילי

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.

טענות המבקש בהתנגדות

1.לטענת המבקש, בשנת 1994 ביקש הוא להרחיב את עסקו – מספרה- שברחוב כנפי נשרים 10 ירושלים, ולפתוח עסק נוסף של תיווך, לשם כך בנה גלריה במקום, אך חזר בו מרצונו זה והגלריה עמדה שוממה.

2.בשנת 1997, הגיעה לנכס פקחית של המשיבה אשר אמרה לו כי יחויב בארנונה בגין הגלריה.

3.המבקש פנה למשיבה ולטענתו, נאמר לו כי אם ידאג להנמכת התקרה המקבילה לגלריה לא יחויב בתשלום ארנונה בעבורה. המבקש טוען כי עשה כן ואף צרף תרשים על כך.

4.לטענתו הוא הגיש השגה, ואף בקשה ליתן החלטה לעניין החיוב בגין הגלריה אך לא נענה. לבקשתו, צרף המבקש שני מכתבים, האחד מיום 10.9.10 והשני מיום 9.5.12.

5.אך בתחילת 2013 עת ביקש לפתוח חשבון בנק הוא גילה כי הוטלו עליו הגבלות ועיקולים עקב תיק הוצל"פ שנפתח נגדו על ידי המשיבה. עיקר טענתו של המבקש הינה, כי מעולם לא הומצא לידיו כתב תביעה, אזהרה וכאשר ערך בירורים גילה כי המכתבים נשלחו לכתובות שאינן נכונות.

6.באשר לבקשת המבקש להארכת מועד להגשת ההתנגדות, טוען המבקש כי נודע לו אודות קיומו של תיק ההוצאה לפועל כאשר ביקש לפתוח חשבון בנק מספר חודשים טרם הגשת הבקשה. המבקש תרץ את העיכוב בהגשת הבקשה כי אך בסמוך למועד הגשת הבקשה (9.7.13) מונה בא כוחו באמצעות הלשכה לסיוע משפטי. בתצהירו אימת המבקש טענה זו והצהיר כי חרף פנייתו ללשכה לסיוע משפטי, הדבר ארך זמן ורק מספר ימים טרם הגשת הבקשה נמצא זכאי לסיוע משפטי.

טענות המשיבה

7.בהתאם להחלטת בית המשפט הגיבה המשיבה ביום 13.3.13, וטענה כי אין להאריך את המועד להגשת ההתנגדות, שכן מסירת האזהרה בוצעה כדין ביום 26.8.12 בדרך של הדבקה על דלת הנכס בכתובת בה עדכן המבקש את העירייה לצורך משלוח מכתבים, רח' יהושע יעקב 10 ירושלים. המבקשת צרפה העתק מאישור המסירה ותצהיר, אך לא צרפה לתגובתה אסמכתא לכך שזו הכתובת שעודכנה על ידי המבקש ככתובתו.

8.לגופם של דברים טענה המשיבה כי המבקש מודה כי החזיק בנכס ואף הגיש מספר פעמים השגות על חוב הארנונה וכי די בטעמים אלו כדי לדחות את ההתנגדות.

9.עוד טענה המשיבה כי טענתו העיקרית של המבקש היא כי נפלה טעות בסיווג הנכס, וכי הדרך לתקוף את העירייה בטענת סיווג קבועה בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו – 1976, והיא באמצעות השגה למנהל הארנונה בלבד וזו גם ההלכה הפסוקה.

10.המשיבה צרפה לתגובותיה ההתכתבויות שברשותה, מהן עולה כי ביום 19.10.06 הגיש המבקש בקשה לביטול חיוב הארנונה, מפני שהמודד לא היה פיזית בנכס (נספח ד5 לתגובת המשיבה). תשובת מנהל הארנונה בו ביום לכתובת עסקו היתה כי הבקשה נקלטה ותשובה תשלח בתוך ששים ימים (ד 6).

11.כשנה לאחר מכן, בתאריך 18.6.07 הגיש המבקש השגה על חיוב ארנונה על גבי טופס השגה ייעודי, בו נרשם כי כתובת למשלוח התשובה הוא "רחוב כנפי נשרים, 10, ירושלים". (נספח ד9 לתגובת המשיבה). גם השגה זו נענה בו ביום כי נקלטה וכי תשובה לה תשלח אליו בתוך ששים ימים (ד 10).

12.תשובה עניינית להשגה זו נשלחה ביום 20.7.07 לכתובת שרשם המבקש בהשגתו, דהיינו רח' כנפי נשרים 10, ירושלים.

13.המבקש עמד על כך שגם על נספח ד11 מענה להשגה מיום20.7.07 לא הגיע אליו לכתובת העסק ברח' כנפי נשרים 10 ירושלים (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 16-19), ולא חזר בו מטענתו כי תשובות להשגות לא התקבלו במענו.

14.בתאריך 14.1.09 נשלח לתובע מכתב שכותרתו "אישור ביצוע הסדר תשלומים" המאשר הסדר תשלומים באמצעות שוברים. ומאסמכתאות שצרפה המשיבה עולה כי תשלומים בסכומים משתנים הועברו על ידי המבקש למשיבה מהלך שנת 2009. בעניין זה טען ב"כ המבקש כי העובדה שניסה להסדיר את החוב ולפרוס אותו לתשלומים אינה מהווה הודאה בחוב, אלא ניסיון לייצוב החוב עד לקבלת תשובה להשגה.

מנספח ד16 עולה כי ביום 15.6.10 עברה החזקה בנכס והחיוב בארנונה על שם שוכר אחר.

15.בתאריך 26.10.10 התקבלה אצל המשיבה השגתו של המבקש, אשר ניתן להבין ממנה כי ביום 4.7.10 פנה המבקש להוצאת פרוט נתונים אודות חשבון הארנונה שלו, בה טען כי הוא גילה להפתעתו שיש לו חוב ארנונה משנת 1997 המגדיל זה שטח הגלריה מ-19 מ"ר ל- 35 מ"ר ומסווג עסקים במקום מגורים (ד 41).