עירית ירושלים נ' וערי

החלטה

1.ביום 1.2.07 ניתן כנגד הנתבעת פסק דין לאחר שלא הגישה בקשה לרשות להתגונן במועד.

2.רק ביום 21.5.13 עתרה הנתבעת לבטל את פסק הדין ולעכב את ביצועו.

3.הנתבעת טוענת כי לראשונה היא ידעה על קיום ההליך המשפטי נגדה רק ביום 2.5.13, עת נודע לה על הטלת עיקול על משכורתה.

הנתבעת טוענת כי מעולם לא החזיקה בנכס נשוא כתב התביעה ולא התגוררה בו ואף לא היתה לה כל זיקה אליו.

הנתבעת מפרטת בתצהירה את כתובת מגוריה משנת 1980 בו נישאה ועד להיום, כאשר נכון להיום היא מתגוררת באל בירה.

הנתבעת ממשיכה וטוענת כי כאשר קיבלה דרישת תשלום בגין הנכס נשוא התביעה היא הגישה השגה עוד בחודש ינואר 2011.

השגתה נדחתה .

הנתבעת טוענת כי כתב התביעה מעולם לא הומצא, שכן במען המצוין בכתב התביעה היא לא התגוררה בו אלא בבית הוריה בשופעט.

עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי הנכס נשוא כתב התביעה הוחזק בעבר על ידי בעלה המנוח ובטרם נישואהם.

לבסוף נטען, כי החוב שבגינו הוגשה התביעה התיישן בחלקו, שכן התביעה הוגשה לתקופה משנת 1968 ועד לסוף 2007.

4.התובעת מתנגדת לבקשה.

לטענתה, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ביותר מהמועד הקבוע בדין להגשת בקשה לביטול פסק דין.

התובעת טוענת כי האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל נמסרה לה כדין עוד ביום 20.5.07.

לא זו אף זו, במועד זה יצרה הנתבעת קשר עם ב"כ התובעת והעלתה בפניו את טענותיה, כפי שאלה מועלות במסגרת בקשה זו. יתרה מזו, ביום 7.9.10 יצר בנה של הנתבעת קשר עם משרד ב"כ התובעת.

בנוסף לאמור לעיל, הגישה הנתבעת ביום 23.11.10 בקשה בתיק ההוצאה לפועל, בה הוגש לביצוע פסק הדין בבקשה לביטול ההליכים שננקטו כנגדה.

ממועד זה לא פעלה הנתבעת בכל דרך לביטול פסק הדין.

התובעת מוסיפה וטענת כי אף כתב התביעה נמסר כדין לנתבעת.

באשר לטענת הגנתה של הנתבעת, כי לא החזיקה בנכס, משיבה התובעת כי על הנתבעת היה לפעול בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות [ערר על קביעת ארנונה כללית] התשל"ו-1976, דהיינו על הנתבעת היה להגיש השגה תוך המועד הקבוע בחוק או לחילופין להעלות את הטענה של "אינני מחזיקה" ברשות בית המשפט.

הנתבעת לא הביאה כל נימוק מיוחד על מנת שבית המשפט יאפשר לה העלאת טענה מסוג זה. לא זו אף זו, כפי שכבר צוין לעיל הגישה הנתבעת שתי השגות: האחת, בשנת 2011 אשר נדחתה והשניה, בשנת 2013 אשר התקבלה רק לגבי שנת המס 2013.