עירית ירושלים נ' אלי ואח'

החלטה

בפני בקשה לפסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לאחר שהחוב נשוא התביעה הוסדר ולאחר שהצדדים הסמיכוני להכריע בסוגיה.

1.ביום 23.12.13 הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר מכוח תקנה 202(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות), כנגד ששת הנתבעים. התובעת טענה כי הנתבעים החזיקו ביחד ולחוד בנכס המצוי ברחוב האומן 17 בירושלים תוך שהם צוברים חוב ארנונה בסכום כולל של 1,131,032.62 ₪.

2.בתאריך 23.1.14, בטרם הוגשו כתבי הגנה בתיק (בקשת אורכה להגשתם הוגשה במועד ואושרה על ידי כב' הרשם הבכיר ניר נחשון), הוגשה בקשה על ידי הנתבעות 3-6 למחיקתן מכתב התביעה. לטענתן צירופן לכתב התביעה לכתחילה היה שגוי, שכן חוב ארנונה חל על המחזיקים בתקופה האמורה ולא עליהן, הבעלים. הנתבעות 3-6 הגישו הסכם שנערך בינן לבין נתבעים 1-2 לפיו האחרונים הם שחבים בתשלום ארנונה בעד הנכס האמור.

3.לטענתן גם לאחר פניות חוזרות לתובעת, סירבה היא למחקן מכתב התביעה גם לאחר שהוצג בפניהן הסכם השכירות האמור. מבקשה זו נודע לבית המשפט לראשונה כי לאחר הגשת התביעה שילם נתבע 1 את חוב הארנונה לתובעת.

4.בתגובה לבקשה זו הגישו הנתבעים 1-2 בקשה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות, ביום 2.2.14. לטענתם, מייד עם קבלת התביעה, ניגש נציגן לתובעת והסדיר את מלוא חוב הארנונה. לתגובה צורף אישור מנהל להסדר מיוחד ללא ריבית מיום 30.12.13.

5.לטענת הנתבעים 1-2, שכרו הם את הנכס נשוא חוב הארנונה מהנתבעות 3-6 ואלו עדכנו את התובעת בדבר חילופי המחזיקים רק ביום 20.10.2013 כארבע שנים לאחר תחילת ההחזקה בפועל. בכך הפרו, לטענתם, הנתבעות 3-6 את סעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש). לטענתן, התובעת לא שלחה אליהם כל הודעה על קיום החוב, וככל שנשלחו הודעות הן נשלחו לכתובת שגויה. בירור ברשות הדואר העלה כי דבר הדואר הוחזרו בחזרה לשולח מאחר ש"המען אינו ידוע" ואף צורפו אישורים על כך מרשות הדואר (נספח ב' לבקשה מיום 2.2.14) התנהלות זו חסרת תום לב, באשר את כתב התביעה שלחה לכתובתם הנכונה של הנתבעים 1-2, זאת לאחר חודש בלבד ממשלוח ההתראה לאחר ש"ישנה" על החוב במשך כ 4 שנים, ומשכך אין לפסוק לה שכ"ט עו"ד.

7.לעומתן טענה התובעת כי עצם תשלום החוב מהווה הודאה בחבותם, וכי למעשה החוב לא נפרע במלואו, שכן תאריכי פירעונן של ההמחאות עתידיים. לטענתן הנתבעים 1-2 הציעו לשלם 2,000 ₪ בגין שכר הטרחה וההוצאות, הצעה שלשיטתן הינה מגוחכת ומשכך נדחתה.

8.התובעת לא ראתה צורך בנקיטת עמדה במחלוקות שבין הנתבעים לבין עצמם אך טענה כי לכל אחד מן הנתבעים קיים אשם תורם באי מתן הודעה בזמן אמת על חילופי המחזיקים, לפי סעיפים 325-326 לפקודת העיריות [נוסח חדש].

עוד הוסיפה התובעת כי שכר הטרחה הנדרש על ידה, מחושב לפי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס -2000 (להלן: התעריף המינימלי) שהוא נגזרת של סכום התביעה ואינו יכול להיחשב כ"שכר טרחה לא הגיוני" ואין לנתבעים להלין אלא על עצמם שלא דאגו לתשלום ההיטל במועדו. התובעת דוחה את טענות הנתבעים כי התרשלה בגביית החוב. לטענתה, אין חובה להוכיח כי נישום קיבל את דרישת התשלום והטלת חובה כאמור תהווה נטל בלתי סביר ותסכל גביית ארנונה.

9.ביום 17.2.14 השיבו הנתבעים 3-6 לתגובת התובעת ובה טענו כי ביום 22.12.09 הן הודיעו לתובעת על שינוי החזקה בנכס, ואף צרפו את ההודעה על כך כנספח 2, בלוויית תצהירו של מר אלעד אלרם.

ביום 19.2.14 השיבו הנתבעים 1-2 לתגובת התובעת וטענו כי נספח 2 לתשובת הנתבעים 1-4 מהווה הוכחה למחדליה של התובעת, בעוד התובעים עמדו בחובותיהם מכוח סעיף 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש].

אוסיף עוד כי נתבעים 1-2 טענו כי מי מנציגי התובעת הודו בפניהם כי בתיק זה קיים "כשל מערכתי" ואף צרפו את תצהירו של נתבע 1 על כך, מנגד הגישה התובעת תצהיר נגדי, כי לא היו דברים מעולם.

דיון

10.תקנה 512 לתקנות קובעת כי על בית המשפט לפסוק שכר טרחת עו"ד בשיעור שלא יפחת מהקבוע בתעריף המינימלי. התקנה מקנה לבית המשפט סמכות להפחית את שכר הטרחה האמור, מטעמים מיוחדים שירשמו.

אכן, הפרקטיקה הנוהגת הינה לפסוק על בסיס התעריף המינימלי, אך נראה כי במקרה זה יש מקום לסטות מתעריף זה ולפסוק שכר טרחה ריאלי בנסיבות העניין, כפי שקבע השופט גרוניס (כתוארו דאז) בע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", (החלטה מיום 16.6.05, פורסם בנבו):

"לערכאה הדיונית יש שיקול דעת רחב, ואף רחב מאוד בשאלה מה סכום ההוצאות ושכר הטרחה שיושת על בעל הדין... הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות. בין גורמים אלה יש למנות את אופיה של התביעה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך, וכשר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו" (ההדגשות שלי ב.י.) (ראה, למשל, ת.א. (מחוזי י-ם) 2110/08=ובעת הודיעו לתובעת על שינוי החזקה בנכס, ואף צרפו את ההודעה על כך כנספח 2ום אכ הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ נ' הד ארצי בע"מ ואח' שם פסק בית המשפט המחוזי שכר טרחת עו"ד בגובה 100,000 ₪ בתביעה שהוגשה על סך של כ- 13,000,000 ₪).

שיקולים נוספים שהועלו בפסיקה בעבר, נגעו להתנהלות הצדדים, החובה היסודית לשלם ארנונה, את טענות הנתבע לרבות באשר למודעותו לשיעור השומה, את שיעורו הסופי של סכום הקרן המוסכם, כמו גם את היקף טרחתם של באי כח הצדדים  [ראה החלטת כב' הרשם הבכיר בן שלו בתא"ק 4536-01-12 עירית ירושלים נ' יעד ניהול תחנות תדלוק 2009 בע"מ, והאסמכתאות המובאות על ידו שם. על ההחלטה הוגשה רע"א לבית המשפט המחוזי בירושלים 9934-07-13 אשר נדחתה על ידי כב' השופט מוסק בהחלטה מיום 4.8.13).

11.באשר לאופי התביעה ומידת מורכבותה, הרי שמדובר בתביעה המוגשת בתבניות קבועות ואין מדובר ביצירה חדשה יש מאין. תשתית כתב התביעה נוצר על ידי ב"כ התובעת זה מכבר ופרטי הצדדים, סכום התביעה, והאסמכתאות הנלוות משתנות לכל תביעה ותביעה. ניכר כי זמן העבודה הדרוש לניהול המשפטי קצר מתביעה המנוהל בסדר דין רגיל וכן הלאה על זו הדרך. אוסיף כי התובעת לא הציגה ראיה להוכחת הוצאותיה עבור שכירת שירותי בא כוחה, ובא כוחה לא הסביר מדוע לא הוגשה לבית המשפט ראיה שכזו.

12.אכן, הנתבעים 1-2 לא פעלו להסדר תשלום הארנונה טרם הגשת התביעה, אולם אין חולק כי בסמוך לאחר הגשת התביעה פנו לתובעת והסדירו את קרן החוב, חסכו הליכים משפטיים והוצאות מיותרות גם מהתובעת עצמה. סבורתני כי למהירות הסדרת החוב יש ליתן משקל בעת שומת שכר טרחת עורכי הדין. מה גם שלאור ההסדר שאושר ללא ריבית, לא ניתן להוציא מכלל אפשרות כי היתה זו רשלנות התובעת שהובילה לאי תשלום ההיטל במועד, מכתבו של מר אלעד אלבז בלוויית תצהירו של מר אלעד אלרם, מראים כי נשלחה הודעה רשמית לתובעת על שינויי המחזיקים בנכס ונראה כי הנתבעים עמדו בחובתם הקבועה בפקודת העיריות.