עירית ירושלים נ' אבו ריא

החלטה

1.התובעת הגישה תביעה כספית בגין חוב ארנונה המתייחס לנכס הנמצא בשכונת בית חנינה החדשה ואשר החזיק בו הנתבע. על פי כתב התביעה, תקופת החיוב הינה מיום 30.12.06 ועד ליום 31.07.07.

סכום החוב על פי כתב התביעה הינו בסך של 10,843 ₪ נכון ליום 22.2.10.

2.ביום 27.9.11 עתר הנתבע להאריך לו את המועד להגשת בקשה לרשות להתגונן וכן התנגדות לביצוע התביעה.

הנתבע טוען כי ההתראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים וכן כתב התביעה מעולם לא נמסרו לו כדין.

אמנם, אישור המסירה של האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל נמסרה לידי אמו המתגוררת בעיר סחנין בעוד שהוא מתגורר בעיר עכו.

כמו כן, ההתראה נשלחה לכתובת בבית חנינה החדשה, בעוד שתובעת יודעת כי הוא אינו מחזיק בנכס נשוא כתב התביעה המצוי בבית חנניא עוד משנת 2007.

הנתבע ממשיך וטוען כי רק ביום 14.9.11 נודע לו על קיום ההליך המשפטי כנגדו וזאת עקב החלטה אשר הגיעה לידיו ולפיה במסגרת הליכי הוצאה לפועל גבתה ממנו התובעת ע"ח החוב בתיק ההוצאה לפועל סך של 5,000 ₪.

בהתנגדות לגופה של התביעה טוען הנתבע כי החזיק בנכס עד ליום 31.3.07 ולא כפי שטוענת התובעת עד ליום 31.7.07.

הנתבע מוסיף וטוען כי לא הובא לידיעתו כי יתרת חוב הארנונה לא שולמה, שכן בינו לבין שותפו להחזקה בנכס נתגלע סכסוך. לו היה מובא לידיעתו דבר קיומו של חוב ארנונה היה טורח לפרוע אותו מבלי להיזקק להליכים משפטיים.

3.התובעת בתגובתה דוחה את טענות הנתבע.

לגירסת התובעת, הנתבע ידע על קיום החוב, שכן היא שלחה אליו התראות עוד בתקופה שבה החזיק בנכס, דהיינו עוד בחודש אפריל 2006. עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי הנתבע שילם במהלך שנת 2007 תשלומים על חשבון חוב הארנונה עבור שנת 2006. אף יתרת החוב המתייחסת לתקופת האחזקה בשנת 2007 לא שולמה.

עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי במהלך שנת 2010 היא נקטה ההליכים שונים כנגד הנתבע והנתבע ידע ו/או אמור לדעת או לברר את מקור ההליכים והחוב אך לא עשה דבר.

אף הסברו של הנתבע כי לא שילם את החוב עקב סכסוך משפטי בינו לבין שותפו אין בו כדי להועיל. הנכס כמופיע ברישומי התובעת, הינו שעל שמו של הנתבע מצד אחד ומצד שני לא הובאה כל ראיה לגבי היותו שותף בנכס עם אחר ומיהו אותו שותף. בכל מקרה, הסכסוך בינו לבין שותפו אינו מעניינה של התובעת.

על הנתבע היה לפרוע את חוב הארנונה וככל שהיה עושה זאת, ישנה בידו הזכות לחזור אל שותפו ולתבוע את חלקו ששילם.

כמו כן, הנתבע לא המציא כל ראיה כי מסר הודעה בכתב כנדרש על פי הוראת סעיף 325 לפקודת העיריות על חדלות החזקתו בנכס.

התובעת אף דוחה את חישובי הריבית להן טוען הנתבע וטוענת כי חישוב החוב הינו בהתאם להוראות הדין.

4.לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי מצד אחד יש לקבל את הבקשה להארכת מועד ומנגד לדחות את ההתנגדות לביצוע התביעה.

לעניין הארכת המועד, שוכנעתי כי התובעת כשלה בהמצאה כדין של האזהרה לנתבע. מקובלת עלי טענת הנתבע כי חובתה של התובעת, על פי דין, היתה להמציא לידיו אישית, ככל שניתן, את האזהרה. האזהרה נמסרה לאמו, שאינה מתגוררת עם הנתבע באותה כתובת.

בנסיבות אלה ולאור הסבריו של הנתבע שלא הופרכו על ידי התובעת, יש להיעתר לבקשה להארכת מועד עד ליום הגשתה בפועל.