עירית ירושלים נ' אבו רומי

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף התנגדות.

המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב כנגד המבקשת לתשלום חוב ארנונה בגין הנכס ברח' צור בחר 9999 בירושלים (להלן: "הנכס") עבור התקופה שמיום 1.7.09 ועד 28.2.10. עפ"י הרישומים במחשבי ההוצאה לפועל, הומצאה האזהרה למבקשת ביום 9.8.12.

ביום 2.4.13 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף בקשת התנגדות.

בתצהיר התומך בבקשה טוענת המבקשת, כי כתב התביעה מעולם לא נמסר לידיה וכי לא חתמה על אישור המסירה של האזהרה. לטענתה, נודע לה על קיומו של התיק בדרך אקראי ביום 12.3.13, כאשר פנתה לעירית ירושלים לבירור בעניין תיק אחר שהתנהל נגדה.

לגופה של התביעה, טוענת המבקשת, כי הנכס נשוא התביעה הוא נכס אשר שכר בעלה ובו ניהל חנות. המבקשת טוענת כי לא היתה מעורבת בשכירות החנות או בניהולה וכל ענייני השכירות, לרבות תשלומי הארנונה, הוסדרו על ידי בעלה. עוד טוענת המבקשת, כי בעלה היה אלים והשתמש בפרטי זהותה בעל כורחה, תוך שהטיל עליה איומים. המבקשת מציינת כי בעלה מרצה כיום עונש מאסר בן שבע שנים בגין האלימות שהפעיל נגד הבקשת וילדיה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי לא חתמה על חוזי שכירות בנוגע לנכס וכי חתימותיה המופיעות על גבי חוזי השכירות זויפו. עוד טוענת המבקשת, כי בעקבות כניסתו של בעלה לכלא ביום 5.6.09 בוטל רישום הנכס על שמה בספרי המשיבה, שכן הנכס הוחזר לבעליו. ואולם, למרבה הפלא הרישום חודש בשנית על שמה ביום 1.7.09, וזאת ככל הנראה לבקשת הבעלים של הנכס. לטענת המבקשת, עצם החזרת הרישום על שמה יש בו להצביע על מעשה מרמה וזיוף. כן טוענת המבקשת, כי הנכס הרשום על שמה אינו אותו נכס שהושכר לבעלה, שכן תיאור הנכס בספרי המשיבה שונה מהנכס בפועל.

המשיבה מסכימה להארכת המועד להגשת ההתנגדות. לעניין ההתנגדות עצמה טוענת המשיבה, כי על-פי הודעת בעל הנכס החזיקה המבקשת בנכס עד ליום 28.2.10. עוד טוענת המשיבה, כי בית המשפט אינו מוסמך לדון בטענת "איני מחזיק".

בתשובה טוענת המבקשת, כי הרישום על שמה בוטל עוד ביום 30.6.09 וכי חיוש הרשיום על שמה נעשה בשנית ביום 1.7.09, למרות שלא החזיקה בנכס ולא ביקשה את חידוש הרישום. כך, לא הוצג מסמך כלשהו המעיד כי המבקשת ביקשה לחדש את הרישום.

לאור הסכמת המשיבה, אני נעתרת לבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות.

אשר להתנגדות עצמה, הרי שהמבקשת טוענת כי לא החזיקה בנכס בתקופה נשוא התביעה ולא ביקשה לחדש את רם הנכס על שמה.

כידוע, דרך המלך להשיג על החיוב בארנונה בטענת "איני מחזיק" היא על ידי הגשת השגה למנהל הארנונה, וזאת בהתאם לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות"). אמנם בהתאם להוראת סעיף 3(ג) לחוק הרשויות המקומיות רשאי מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע בחוק בטענת "איני מחזיק" להעלות טענה זו בהליך משפטי ברשות בית המשפט.

יחד עם זאת נקבע, שבית המשפט לא יאפשר דרך חלופית זו כדבר שבשגרה, אלא יבחן אם יש מקום לאפשר זאת, לנוכח המסלול החלופי של הגשת השגה בפני מנהל הארנונה. עוד נקבע, כי בית המשפט יאפשר העלאת טענה שהמשיב אינו מחזיק בנכס, רק עם ימצא שטענתו מעלה שאלות בעלות חשיבות עקרונית, כללית וציבורית (ראו, למשל: ע"א 6971/93 עירית רמת גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478, 481; רע"א 2425/99 עירית רעננה נ' י.ח. יזון והשקעות בע"מ, פ"ד נ(4) 481, 492 – 494, וכן: תא"ק (י-ם) 704902/07 מאג'ד עדאוין נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו)).

השאלה האם המדובר בנושא בעל חשיבות עקרונית תוכרע לאור מהות העניין. אם השאלות השנויות שהמחלוקת הן במהותן שאלות עובדתיות וטכניות, כי אז הנטייה היא להגביל את החייב בארנונה להליך ההשגה הקבוע בחוק הרשויות המקומיות. מנגד, אם השאלות השנויות במחלוקת הן בעלות חשיבות משפטית עקרונית, או כללית ציבורית, כי אז הנטייה היא לאפשר שהשאלות תתבררנה בבית המשפט 1976 (ראו ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, 780; ע"א 6971/93 עיריית רמת-גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478, 481; רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ רע"א, פ"ד נד(4) 481, 485).

העניין הנדון בפני אינו מעורר שאלה בעלת חשיבות עקרונית ציבורית. המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית בעיקרה, ועל כן מן הראוי שתתברר באפיקים המנהליים.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה. לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י' תמוז תשע"ג, 18 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: