עירית חדרה נ' עונאללה

החלטה

התובעת הגישה כנגד הנתבע, תביעה כספית בת 317,404.00₪, בסדר דין מקוצר בגין חוב שצבר כלפיה, בשל תשלומי חובה בהתאם לפקודת העיריות וחוקי העזר של חדרה.

כתב התביעה מציין, כי לא הוגשה ע"י הנתבע השגה או ערר על החיובים השונים בהם חויב, בהיותו בעלים או מחזיק של נכס בתחום השיפוט של התובעת, כמפורט בנספח א' לכתב התביעה.

נספח א' של כתב התביעה אינו אלא "דו"ח מצב חשבון" נכון ליום 15/7/2013 המפרט חיובים שונים בגין ארנונה, רישוי עסקים, ביוב, שמירה, הוצאות אכיפה, שלטים וכיוצב"א חיובים בהם חויב הנתבע בין השנים 2005, 2013.

הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן הנסמכת בתצהירו הערוך בחלקו, למשל היה זה כתב הגנה ("הנני מכחיש מכל וכל את הנטען בכתב התביעה בכל הקשור לחובות הנטענים...").

המבקש מצהיר, כי הוא אכן מחזיק בנכס בתחום השיפוט של המשיבה, כי נפגש בראשית 2011 עם נציג המשיבה ובמהלך הפגישה הוסכם, כי ישלם 2,000 ₪ בחודש וכל עוד הוא עושה כן, לא יפעלו כנגדו בצורה כלשהי ולא יטענו לחובות כלשהם, בגין העבר.

מצהיר המבקש, כי בהמשך לאותה פגישה חתם על הוראת קבע ומאז, לרבות בחודש בו נעשה תצהירו משלם הוא מדי חודש בחודשו 2,000 ₪ למשיבה.

לתצהיר צורף פירוט הרשאות לחיוב חשבון המגלה, כי למן מרץ 2011, ישנה הרשאה לטובת עיריית חדרה בחשבונה של "מסעדת אמצע הדרך".

המבקש מצהיר, כי בנסיבות אלו הוגשה התביעה בניגוד למוסכם בין הצדדים.

ביום 6/1/2014 עמד המבקש לחקירה נגדית בראשיתה הוצג לו דו"ח דו חודשי ששלחה העירייה בגין שני נכסים, מסעדה ובית מגורים, ע"ס 5,799₪, כאשר נשאל האם החיוב עבור המסעדה כסכום הנ"ל ענה, כי לא קיבל שום דרישת תשלום מן העירייה, כי הוא לא גר בחדרה אלא בנצרת וכי הדירה היא לעובדי המסעדה.

בשלב זה ביקשה המשיבה להגיש כמוצג חיובי הארנונה הנשלחים כדרך קבע אל המבקש אשר נשלחו בדואר רשום וחזרו כ"לא נדרש".

המבקש התנגד להגשת המסמכים, התנגדותו התקבלה.

כאשר הוצג בפניו מסמך משנת 2010 שנעשה תוך פעולת עיקול ברישום נשאל אם חתימתו על גבי המסמך והשיב בשלילה.

כאשר נשאל, עם מי בעירייה הגיע להסכמה ביחס לתשלום חודשי בן 2000 ₪, לא זכר את פרטיו, אולם, זכר, כי הוסכם לשלם 2,000 ₪ במשך 72 חודש.

בשלב זה, נדחתה התנגדות המבקש לשאלה שנשאל המבקש והמבקש השיב, כי אכן סוכם עם העירייה כי ישלם 2000 ₪ למשך 72 חודשים וסכום זה כולל את החוב השוטף, עוד העיד, כי הנכס נשוא ההתדיינות (מסעדת אמצע הדרך – ש.ר) עומד להיסגר בעוד כחודשיים, שלושה, בשל הריסת המבנה הצפויה.

במענה לשאלת בימ"ש, השיב העד, כי הפגישה בעירייה הייתה ב-10/04/2011, כי היה מסמך בכתב אך הוא אינו זוכר וכי לא הייתה זאת הפעם הראשונה כי היה לו הסכם עם העירייה.

כשנשאל, איך יתכן שהוא משלם 2000 ₪ בחודש כאשר החיוב השוטף רק בגין המסעדה עומד על כ- 6000 ₪ בחודש, ענה: "כך סוכם".

בסיכומי המבקש מציין הוא, כי הגיע להסכם עם העירייה והוא מכבד אותו מאז הגיע להסכם באמצעות תשלום חודשי סדיר בן 2,000 ₪ בחודש.

עצם התשלום החודשי כלל אינו שנוי במחלוקת.

המשיבה בסיכומיה מציינת, כי המבקש אישר בבקשתו, כי הוא מחזיק בשני נכסים, בית מגורים ומסעדה, וכי תצהירו סתמי ולא מפורט, היינו, אינו מציין עם מי הגיע להסדר, מה תנאי ההסדר ומדוע סוכם סכום בן 2000 ₪.